קבלה על איוב 22:28

ואי לא תתער לקבלה, האי טוב אתרחק מנה, ולא תקרב בהדה, לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא, ואי תקרב בהדה, בדחילו, כמאן דדחיל מן מותא. דהא כדין נורא דליק, ואוקיד עלמא בשלהובוי. וכיון דאתער לקבלה האי טוב, כדין, שארי בגווה, ולא תדחל מנה אנת, כדין, ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.

מאן דזכי לאתדבקא במאריה, כהאי גוונא, ירית עלמין כלהו, רחימא לעילא, רחימא לתתא, צלותיה לא אהדרא ריקניא, דא אתחטי קמי מאריה, כברא קמי אבוי, ועביד ליה רעותא בכל מה דאצטריך, ואימתיה שליט על כל בריין, איהו גזיר וקב"ה עביד. עליה כתיב ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.

אופן קא
לא רצה משה לחיות רק ששה חדשים, ובאותן ששה חדשים יזכה לכל המצות הנוהגות בארץ ישראל. וזה נרמז במלת ואתחנן, שתפילתו היתה על שיזכה לחיות בארץ ישראל, ולידע סוד אלו החלונות שבג' תקופות כנרמז במלת ואתחנן, באותן ו' חדשים שיהיה מתחילת תקופת ניסן, שאז יזכה לראות תעלומה. ואחר כך כשיגיע תקופת תמוז, אז יזכה לראות חלון נעמן. כשתבא תקופת תשרי, אז יזכה לראות חלון נגה, ואז יתקיים בו קרא ואורח צדיקים כאור נגה (משלי ד יח), נמצא שכל ג' רגלים יהיו באותן ו' חדשים. וזה נרמז במלת ואתחנן, שתחינתו היתה אל ה' בעת ההיא, ר"ל ההיא קאי על תיבת ואתחנן, (האותן)[באותן]העתים שנרמזין במלת ואתחנן ההוא כתיב, מבקש הוא מהקב"ה שיזכה עוד לחיות אותן העתים שנרמזין במלת ואתחנן, דתמן ו' 'אור 'תעלומה 'חלון 'נעמן 'נגה. ובא משה להתפלל אל ה' על אותו עת שמבואר בתיבת ואתחנן, דהיינו אין אני מבקש לחיות יותר רק ו' חדשים, שבהם יהיו קפ"ג חלונות ברקיע מתחילת ביאת החמה כשיתחיל תקופת ניסן, ואזכה אז לראות אור תעלומה שהוא א"ת של ואתחנן, לקיים קרא תעלומה יוצא אור (איוב כח יא), ואחר כך לסוף שלשה חדשים שיהיה תקופת תמוז, אז אזכה לראות 'חלון 'נעמן שהוא ח"נ של ואתחנן, ואחר כך מתחיל תקופת תשרי לסוף ו' חדשים, אזכה להשיג חלון נגה והוא נ' בתרא של ואתחנן, שהיא סוד נו"ן ארוכה שרומזת על סוד נשמה שבא מבינה, סוד נשמת שדי תבינם (איוב לב ח). ועל זה אמר ההיא, ההוא כתיב לסוף לו' חדשים, והתחיל לסדר תפלתו יודע אני שכבר קצבת שנותי ק"ך שנה כשאתה החלות להראות לי את גדלך, דהיינו בשעת מראה סנה שאז התחיל גם כן להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, בשעה שנתן לו אות שנהפך המטה לנחש (שמות ז י), ונחש למטה (שמות ז יב), שמטה שבידו הוא סוד מטטרון, ואז באותו פרק הראה לו את ידך החזקה, ר"ל במראה הסנה הראה לו שיחיה כמנין הסנ"ה שהוא כמנין חזק"ה שהוא ק"ך, וטעם שקצץ הקב"ה שנותיו ק"ך, להמתיק ק"ך בתים של אלהים, אשר על זה נאמר ומשה עלה אל אלהים (שמות יט ג), ר"ל ומשה אשר היה שנותיו ק"ך, עלה ק"ך יום למרום ג' פעמים מ' עולה ק"ך, אל אלהים להמתיק ק"ך צירופי אלהים, ואז ויקרא אליו ה' שהוא רחמים. ז"ש אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך, על כחות הדינים שהם ק"ך כמנין שנותיו של משה, ואם כן כבר נשלמו שנותיו, אבל אין אני מבקש רק להסתלק באור נגה, כמ"ש אורח צדיקים כאור נגה (משלי ד'), לקיים קרא (איוב כב כח) ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. וזה נרמז במ"ש אעברה נא, רוצה אני להעביר מזה העולם בנוטריקון נ"א 'נגה 'אור, שהוא סוד חלון נגה לסוף ו' חדשים, וזה שאמר 'ואראה את הארץ בתוספת ו', שבו' חדשים אלו אזכה גם כן לראות בחלון נגה שהוא בתחלת תקופת תשרי, וכשאהיה שם ו' חדשים, אז אזכה גם כן לראות שלש פעמים בשנה יראה (שמות כג יז). זה שאמר ואראה, שאקיים מצות ראייה שלש פעמים בשנה, שזה תכלית כל העולם שלשה רגלים שהעולם עומד עליהם. השיב הקב"ה רב לך, אתה רוצה שתתקיים פסוק על דרכיך נגה אור, (הרבה פעמים נתקיים מקרא זה ותגזור אומר ויקם לך, ז"ש רב לך, ל"ך דייקא, על מלת ויקם לך קא מכוון, מה שאתה רוצה לקיים סיפא דקרא על דרכך נגה אור), עלה ראש הפסגה, ר"ל ר"ת של 'על 'דרכיך 'נגה, ר"ת עד"ן, רוצה אתה שתתקיים סיפא דקרא שנרמז בו עדן, שהוא סוד עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד ג, עיין ברכות ל"ד ע"ב), לכן אמר עלה ראש הפסגה, תעלה על ראשי אותיות שקודם פסג"ה, שהם בעד"ן באותיות אבג"ד (כמ"ש לעיל אופן י"ב), ז"ש וראה שם בעיניך מה שאין רשות לשום עין לראות, רק אלהים זולתך שהוא עדן, רק יעשה למחכה לו, יעשה דייקא, שעליו מתכוין משה אשר יעשה כמעשיך שעין לא ראתה, רק אשר מי אל יעשה למחכה לו כמעשיך וכגבורתיך, ועליו קאמר גם כן רב לך, ל"ך דייקא, לך אני עושה ולא לאחר: