קבלה על איוב 28:3

ויהי מקץ, רבי חייא פתח ואמר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות, האי קרא אתמר, קץ שם לחשך, דא איהו קץ דשמאלא, דאיהו שאט בעלמא, ושאט לעילא, וקיימא קמי קב"ה, ואסטי, וקטריג על עלמא, והא אתמר. ולכל תכלית הוא חוקר, דהא כל עובדוי לאו אינון לטב, אלא לשיצאה תדיר, ולמעבד כליה בעלמא.

ת"ח, מה כתיב, אך את נפשו שמור. ואתיהיב ליה רשו, למשלט על בשרא, בגין רזא דכתיב, קץ כל בשר בא לפני. ואוקמוה, בא לפני ודאי, ודא איהו קץ כל בשר, ולא רוחא. ואיתמר, דאיהו קץ דאתי מסטרא דחשך, כמה דאת אמר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. ולכל בשרא, בגין דאית קץ אחרא, ואקרי קץ הימין, ודא איהו קץ אחרא, מסטרא דשמאלא, דאיהו חשך. וע"ד אתיהיב ליה רשו בעצמו ובשרו.

ת"ח, האי בדינא דיחיד, אבל בדינא דעלמא, כתיב, וירד יי' לראות. ארדה נא ואראה. דלא אתייהיב מהימנותא אלא בידיה בלחודוי, דהא לא בעא לאובדא עלמא, על מימר דההוא מקטרגא, דתיאובתיה איהו תדיר לשיצאה. מנלן דכתיב, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. לשיצאה כלא, הוא חוקר. ודא איהו קץ כל בשר בא לפני, ודאי בגין לשיצאה.