מדרש על אסתר 2:12

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תַּמָּן תְּנֵינַן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא עַד שֶׁאַתֶּם עוֹסְקִין בְּטִיט וּלְבֵנִים קָפַצְתִּי וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם. דֵּעָה סְרוּחָה שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר (אסתר ב, יב): שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר רַבִּי יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר זֶה שֶׁמֶן אַפִּיקְסָנוֹן, רַבִּי יַנַּאי אָמַר זֶה שֶׁמֶן אוֹפְקִינוֹן, שֶׁמֵּשִׁיר הַשֵֹּׂעָר וּמַחֲלִיק הַבָּשָׂר שֶׁל גוּף, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר דָּרַשׁ רַבִּי לֵוִי בֶּן סִיסִי בִּנְהַרְדָּעָא (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו וגו', זֹאת עַד שֶׁלֹא נִגְאֲלוּ, אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ אֵיכָן הָיְתָה, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה רְאוּיָה לְהִנָּתֵן שָׁם הָיְתָה נְתוּנָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַעֲשֶׂה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה, הִיא וְכָל אֶרְגַּלְיָה שֶׁלָּהּ נִתְּנָה, הִיא וְהַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה שֶׁלָּהּ נִתְּנָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיְתָה רְשׁוּמָה בָּרָקִיעַ, וּמִשֶּׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עוֹד לֹא נִרְאֵת בֶּעָנָן, מַה טַּעַם (שמות כד, י): וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, כַּד אִינוּן נְקִיִּין מִן עֲנָנִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁגְּלִיתֶם לְבָבֶל עִמָּכֶם הָיִיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, לִכְשֶׁתַּחְזְרוּ לְבֵית הַבְּחִירָה בְּקָרוֹב אֲנִי עִמָּכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לוֹמַר אֶלָּא אִתִּי לִלְבָנוֹן כַּלָּה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ מִלְּבָנוֹן, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה הוּא נוֹעֵר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן עֵשָׂו הָרָשָׁע וּמֵאַלּוּפָיו, מַה טַּעַם (ישעיה לג, י): עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' וגו'. רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יַנַּאי עַתָּה אָקוּם, כָּל זְמַן שֶׁמֻּכְפֶּשֶׁת בָּאֵפֶר כִּבְיָכוֹל וְהוּא כֵן, וְהוּא שֶׁיְּשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה נב, ב): הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (זכריה ב, יז): הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה', לָמָּה, (זכריה ב, יז): כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ. אָמַר רַבִּי אַחָא כַּהֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא דִּמְנַעֲרָה גַפָּא מִגַּוָּוא קִטְמָא.

סִיד, כְּדֵי לָסוּד. תָּנָא: כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן, וְלֹא הִגִּיעוּ [לְשָׁנִים], בְּנוֹת עֲנִיִּים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד, בְּנוֹת עֲשִׁירִים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסֹלֶת, בְּנוֹת מְלָכִים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ב׳:י״ב) "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר". מַאי "שֶׁמֶן הַמֹּר"? רַב הוּנָא בַּר חִיָּא אָמַר: סַטְכַּת. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ. תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְפִּיקְנוֹן, שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ. וְלָמָּה סָכִין אוֹתוֹ? שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר, וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר. רַב בֵּיבָי הֲוָה לֵיהּ בְּרַתָּא, טָפְלָהּ אֵבֶר אֵבֶר, שָׁקִיל בָּהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי. הֲוָה הַהוּא כּוּתִי בִּשְׁבָבוּתֵיהּ, הַוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא, טָפְלָהּ בְּחַד זִימְנָא וּמֵתָה. אָמַר: קַטְלָה רַב בֵּיבָי לִבְרַתִּי. אָמַר רַב נַחְמָן: רַב בֵּיבָי, דְּשָׁתִי שִׁיכְרָא, בַּעְיָן בַּנְתֵּיהּ טַפְלָא. אַנָן, דְּלָא שַׁתִּינָן שִׁיכְרָא, לָא בַּעְיָן בַּנְתִּין טַפְלָא.

דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה בְּתוֹרֵיהֶן, הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת הֶחָג בֶּחָג, הֲדָא דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, יב): וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר אֵלּוּ פָּרָשׁוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲרוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמְדַלְּגוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְדוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וּקְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ. אָמַר רַבִּי מְנַחֲמָא כְּגוֹן הָדֵין דִּכְתִיב (במדבר כו, נג): לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, מַה כְּתִיב תַּמָּן (במדבר כז, א): וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, (במדבר כז, ז): כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (במדבר כז, יב): עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ, וְכִִי מָה עִנְיַן לָזֶה, כֵּיוָן דְּאִתְפְּלַגַּת אַרְעָא, בָּאוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד לִטֹּל חֶלְקָן אֵצֶל משֶׁה, וְנִסְתַּלֵּק משֶׁה מִדִּינָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כז, ה): וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדִּינָן אַתְּ מִסְתַּלֵּק וּמִלְּפָנַי אֵין אַתְּ מִסְתַּלֵּק, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם, הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, עַל בָּנַי אַתָּה צָרִיךְ צִוּוּי (ישעיה מה, יא): וְעַל פֹּעַל יָדַי אַתָּה מְצַוֵּנִי, עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם, אָמְרָה לוֹ חֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲנִי מְפַקֶּדֶת אוֹתְךָ עַל בָּנַי, אָמַר לָהּ עַד שֶׁאַתְּ מְצַוָּה אוֹתִי עַל בָּנַי צַוֵּה בָּנַי עָלַי, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם.