ספר הזהר
כגוונא דא, שמים לא יהבו חילין לארעא, עד דאתא אדם. הה"ד, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ואדם אין לעבד את האדמה. אטמרו כל אינון תולדין ולא אתגלון, ושמיא אתעכבו, דלא אמטירו על ארעא, בגין דאדם אין, דלא אשתכח, ולא אתברי, וכלא אתעכב בגיניה. כיון דאתחזי אדם, מיד הנצנים נראו בארץ, וכל חיילין דאתטמרו, אתגליאו ואתיהיבו בה.
ספר הזהר
אמר ליה והא כתיב ואדם אין לעבוד את האדמה. א"ל, תא חזי, דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי, ולא אתחזיאו בעלמא, וכלהו אתעכבו עד דייתי ההוא דאקרי אדם. הה"ד, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו'. טרם: עד לא, כתרגומו. משום דדיוקנא עלאה לא אתחזי, הה"ד ואדם אין, כלומר, כלהו אתעכבו בגיניה דהאי דיוקנא, עד דאתחזי. ובג"כ לא אתברי האי דיוקנא, אלא בדיוקנא דאתחזי ליה, הה"ד וייצר יי' אלהים את האדם, בשם מלא. כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא, וכללא דכלא.
ספר הזהר
תו, אמר רבי שמעון, כתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ וגו', וכל שיח השדה אלין אלנין רברבין לנטיעו לבתר, והוו זהירין.