ספר הזהר
וירא בלק בן צפור וגו'. ר' שמעון אמר, וירא, מאי ראיה חמא. ראיה ודאי ממש חמא במשקופא דחכמתא, וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא, כמה דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. מאי בעד החלון. כד"א בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא אלא ודאי חלון דחכמתא דזנבי שוליהון דככביא, ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא, ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא. אוף הכא וירא בלק, בחכמתא דיליה.
ספר הזהר
כגוונא דא ויבא אלהים אל לבן הארמי, ההוא דשכיח גביה. ויבא אלהים אל אבימלך, כלהו כגוונא דא. בכל אתר אקרון ליה באינון חרשין, ועל דא הוה שכיח בליליא יתיר מביממא. והא אוקמוה. וכל הני חרשין וחכימין הוו לאבימלך, דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. כתיב הכא בעד החלון, וכתיב התם בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. לבן הא אוקמוה, בלעם כדין.
ספר הזהר
ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'. את רבקה אשתו דייקא, דא שכינתא, דהות עמה דרבקה. ד"א, וכי ס"ד דיצחק הוה משמש ערסיה ביממא, דהא תנינן ישראל קדישין אינון, ולא משמשי ערסייהו ביממא, ויצחק דהוה קדיש הוה משמש ערסיה ביממא.