קבלה על משלי 2:1

האי אודנא קרי ביה שמיעה. ובשמיעה אתכלילן אינון מוחי. חכמה אתכליל ביה, דכתיב, ונתת לעבדך לב שומע. בינה, כמה דאת אמר דבר כי שומע עבדך. כי שומעים אנחנו. דעת, כד"א, שמע בני וקח אמרי. ומצותי תצפון אתך. הא כלא תליין באודנין. בהאי אודנא תליין, צלותין ובעותין, ופקיחא דעיינין. הדא הוא דכתיב, הטה יי' אזנך ושמע פקח עיניך וראה. הא כלא ביה תלייא.

הַאי אוּדְנָא קָרֵי בֵּיהּ שְׁמִיעָה. וּבִשְׁמִיעָה אִתְכְּלִילָן אִינּוּן מוֹחֵי. חָכְמָה אִתְכְּלִיל בֵּיהּ, דִּכְתִיב, (מלכים א ג׳:ט׳) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שׁוֹמֵעַ. בִּינָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שמואל א ג׳:י׳) דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ. (מלכים ב י״ח:כ״ו) כִּי שׁוֹמְעִים אֲנָחְנוּ. (ובהני תליין כלא) דַּעַת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (משלי ד׳:י׳) שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי. (משלי ב׳:א׳) וּמִצְוֹתַי תִּצְפּוֹן אִתָּךְ. הָא כֹּלָּא תַּלְיָין בְּאוּדְנִין בְּהַאי אוּדְנָא תַּלְיָין צְלוֹתִין וּבָעוּתִין וּפְקִיחָא דְּעַיְינִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, (מלכים ב י״ט:ט״ז) הַטֵּה יְיָ' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה. הָא כֹּלָּא בֵּיהּ תַּלְיָיא.