ספר הזהר
צריכין ישראל לשתפא ליי', בהליכה דלהון, בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב, בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה, ואמר זכאה איהו חולקיה, דמאן דזכי למשמע מלין אלין, כלהו שם יי' בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי. (ע"כ רעיא מהימנא).
ספר הזהר
הה"ד בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אתך, כמה דאתמר. בשכבך תשמר עליך, בשעתא דשכיב גופא בקברא, דהא כדין בההוא זמנא, אתדן גופא בקברא, וכדין אורייתא אגינת עליה. והקיצות היא תשיחך, כמא דאתמר, בזמנא דיתערון מתי עלמא מן עפרא. היא תשיחך, למהוי סניגוריא עלך.
ספר הזהר
ומאן דאשתדל באורייתא, מה כתיב, בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. בשכבך: בקברא, אורייתא תצור עליך מדינא דההוא עלמא. והקיצות: כד קודשא בריך הוא, יתער רוחין ונשמתין, לאחייא מתייא, כדין היא תשיחך, היא תהא סניגוריא על גופא, בגין דיקומון אינון גופין, דאשתדלו באורייתא כדקא יאות, ואלין אינון דיקומון בקדמיתא לחיי עלמא, כד"א ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו', ואלין אינון לחיי עולם, בגין דאתעסקו בחיי עולם, דאיהי אורייתא.