קבלה על קהלת 6:2

ואי תימא, אי הכי דאינון מרגלאן טבאן דעלמא קיימא עלייהו, הא באתר אחרא כתיב הבלים בישין, ואינון סתירו דעלמא, כגון זה הבל וחלי רע הוא. זה הבל ורעות רוח. אלא ודאי אע"ג דהני שבע הבלים, דאינון קדישין קיומא דעלמא, אית לקבל הני ז' הבלים דכל דינין דעלמא נפקין, ומנייהו מתפשטין. ואקרון הבלים אחרנין, לאלקאה בני נשא, ולאתקנא לון, דיהכון בארח מישר, ואקרון הבל דשריא בהו חלי רע, הבל דאיהו רעות רוח. ואינון קיומא, דבגיניהון בני נשא אזלין בארח מישר, ודחילו מקב"ה, ועל דא סגיאין אינון הבלים דמתפשטי מהני שבע.

ושלמה מלכא צווח בחכמתא ואמר, איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו'. האי קרא, לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה, כתיב איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו', מאי ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. אי הכי, לאו ברשותיה הוא דב"נ.