קבלה על קהלת א:2

(סתרי תורה) וזרח השמש ובא השמש. מאי קא חמא שלמה מלכא, דשירותא דספרא דחכמתא דיליה מהכא איהו. אלא אמר ר' אלעזר, שלמה מלכא, האי ספרא, אוקים ליה על שבע הבלים, ועלמא קאים עלייהו. ואינון עמודין וסמכין, קיומא דעלמא. דבג"כ אקרון הבלים, מה גופא, לא אתקיים בלא הבל, אוף הכי עלמא, לא אתקיים אלא על הבלים, דאמר שלמה מלכא. ואינון שבע, דכתיב: הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, הא שבע.

והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלין הבלים דסלקין ונפקין בגופא, בהאי סלם. איהו חד, שביעאה דכלא. ואיהו מצב ארצה, תרין. וראשו מגיע השמימה, תלת. והנה מלאכי אלהים עולים, תרי. ויורדים תרי. אינון לקבל ד' רוחות והשמים והארץ. ורזא, דמלה הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. אינון שבעה, לקבל כורסייא, דאיהו הסלם, והשמים והארץ, וד' יסודין דעלמא, ואינון שבעה. לקבל שבעה יומי בראשית. אית כל בריין דשמיא, וימא, וארעא. כגון חיות עופות בהמות דגים, וכמה תולדין דתליין מיניה.

ד"א, את הכל ראיתי בימי הבלי. וכי שלמה, דדרגין עלאין דחכמתא הוו ביה, על כל בני דרא דכתיב ויחכם מכל האדם, דכתיב וישב שלמה על כסא יי' למלך, אמר בימי הבלי. וכתיב, הבל הבלים אמר קהלת.