Musar על קהלת א:2

השער הראשון: נדבר בו על מידת הגאווה. ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להיבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם ולהנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו.

ועיקר ספר קהלת חברו שלמה המלך עליו השלום למען ישים האדם על לבו כי העולם הבל הבלים ולא ישתמש בו זולתי לעבודת הבורא יתעלה. והודיע כוונתו בפתיחתו וחתימתו. כי פתח ואמר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו אדם אחר היה אומר כן היינו אומרים אולי לא אסף שתי פרוטות מימיו על כן נחשב העולם הבל בעיניו. אכן שלמה המלך שנכתב עליו (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. לו נאה לומר כי העולם הבל הבלים. וחתם ספרו ואמר (קהלת י״ב:י״ג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:

ועל זה אקדים מאמר אחד מהזוהר, ובזה יובן הפסוק בדרך אחד וגו' ובשבעה דרכים וגו'. איתא בזוהר פרשת בראשית עמוד קנ"ו (תקונים ס"ט קג, ב), יש הבל אשר נעשה על הארץ. תא חזי, שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין דהוה אזיל באורחא, אערע בתרי חכימין מארי דדרא מארי דחכמתא דאורייתא. אמר לון, שלמא עלייכו רבנן, לאן אתר אזלתון. אמרו ליה, לדוך פלן, וערב שבת הוה. אמר לון, אנא אזילנא תמן, איזיל ואיתקין לכו אתר בי מותבייכו אם אתון בעיתון. אמרו ליה, והא אנן בסוסוון ואנת בלא רגלין, איך יתכן למהוי האי. אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט כשרביטא דככבא, עביד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין. אמר לון, רבנן עולו. אעלו אבתרי' מערתא גוי מערתא עד דעאלו לחד פרדסא והוה תמן בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא ואנפוי הוו נהירין כשמשא, והוה יתיב על כורסייא דמלכותא ותלת מאה תלמידוי תחות כורסיא לרגלוי, והוו קראן הבל הבלים אמר קהלת (קהלת א, ב), והוו קראן האי קרא זמנין סגיאין בלא חושבנא. אמר לון, אינון מארי דדרא. מאי האי, וכי לית קרא אחרא בספר קהלת. מיד קם ההוא דהוה על כורסייא, ואחיד בידיהון ואעיל לון לז' היכלין, ובכל היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים. ובהיכלא שביעאה נשרא ועטרא בפומהא, ודמות יונה בההיא עטרה, והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באלין הבלים, עליה אתמר והזר הקרב יומת, אתחזרו אינון לאחורא: