קבלה על רות א:20

וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא, עאלת במערתא דכפלתא, דתמן איהי פתחא דג"ע. פגעת באדם הראשון, ובאינון אבהן דתמן, אי זכאת איהי, חדאן בה, ופתחין לה פתחין, ועאלת. ואי לא, דחיין לה לבר. ואי זכאת, עיילת לגנתא דעדן, כיון דעיילת, יתבא תמן בגנתא, ואתלבשת תמן, בלבושא דדיוקנא דהאי עלמא, ואתעדנת תמן.

אֲתִיבָא אִיהִי וְאָמְרָה, (רות א׳:כ׳) אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָֹ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. דְּהַנְעֵל לִי בְּגוּפָא בִּישָׁא. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי בְּאַתְרָא הָדֵין, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אָמְרָה, שֹׁבְנָה בְנֹתַי וְגו'. שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלֹּתֶיהָ שֹׁבְנָה בְנֹתַי. אֲתֵיבַת רוּת נַפְשָׁתָא קַדִּישָׁא וַאֲמָרַת, אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי בַאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין וכו'.

וְאָמְרִין מָרוֹר, עַל שֵׁם ו' דְּאִתְפַּרַשׁ מִן ה', וְדָא גָרִים לוֹן דְּוַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, אִיהוּ מָרוֹר וְאִיהִי מָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (רות א כ) קְרֶאןָ לִי מָרָה כִּי הֵמַר שד''י לִי, בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּקֻשְׁיָא, בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר, בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא.