קבלה על שמות 22:22

כד אתער מלכא לאשגחא בעלמא על קלא דמסכני, רחמנא לישזבן מנייהו, ומעולבנייהו, כדין כתיב, שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע תרי זמני: חד לאשגחא בקליהון. וחד לאתפרעא מן אינון דגרמין לון האי. הה"ד, ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי וגו'. ועל דא בשעתא דכפנא אשתכח בעלמא, ווי לאינון עתירי חייביא, בקליהון דמסכני לקמי קב"ה.

צעקה ושועה במאי אתפרשן, אמר רבי יצחק, אין לך שועה, אלא בתפלה. שנאמר, שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה. אליך יי' שועתי. שועתי אליך ותרפאני. צעקה שצועק ואינו אומר כלום. אמר רבי יהודה, הלכך גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב. הה"ד, צעק לבם אל יי'. צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרובה להקב"ה, יותר מתפלה ואנחה, דכתיב כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו.