Chasidut על שמות 22:22

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב). עיין באלשיך מה שדקדק. (א), שמשנה מדבור לאמירה. (ב), טרם אמרו ית' אליו דבור, חזר ואמר ויאמר. (ג), מה שמשנה מאלקים להויה. (ד), אומרו אני ה', מה חידש לו, עד כאן. ועיין שם מה שכתב דנמשך לפסוק שלפניו (שמות ו א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה. ואף אני בעקבותיו אלך לפרש, על פי דברי הקדמונים (בפרשת משפטים) בפסוק (שמות כב כו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, דפירשו בעבור שהמצוה הזאת לכאורה אינו כפי שורת הדין שילוה מעותיו ולא יבקשם ממנו, ולא יקח רבית והמשכון ישיבנו לו בכל יום, לכך אמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי, לא בבחינת היותי שופט אלא בבחינה אחרת, והיא כי חנון אני, ובהכרח ארחם ואחון על העניים והאביונים עיין שם במהר"י אברבנאל. הרי מצינו דהדין נצמח מכח מדת הרחמים, ובזה יובן מאמרם ז"ל (ב"ר ל"ג ג') כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, והיינו עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו', כי הדין נתעורר עליהם מרוב הרחמנות שעל ישראל, אם כן הוא דין קשה מאד כי גם הרחמים מסכים עליו והוא סבתו, והיינו ביד חזקה כפול שהוא דין כפול, ומפרש וידבר אלקים וגו' אני ה' הרחמים, כי ממנו נצמח הדין הקשה מאד, והבן. וי"ל כי על פי דברי משה למה הרעות, נצמח הדין הקשה על מצרים שהוא כמו צעק יצעק (שמות כב כב), והבן. והיינו עתה תראה, בפרט לפי דברי האלשיך שאמירתו למה הרעות נצמח מרוב רחמנותו על ישראל, ואם כן זה כעין קל וחומר, יתר מרעהו צדיק וכל שכן הבורא ית"ש, אם כן מזה נתעורר למעלה רחמים בלי ערך, ויאמר אליו דייק אני ה' מקור הרחמים.

ובספה״ק נועם אלימלך פ׳ וישלח, איתא ואחר עד עתה פי׳ שאחרתי בעבודתי הזאת יום אחר יום ושנה אחר שנה, וזהו שאמרו וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו, פי׳ שזמן ארוך צריך האדם לצעוק אנא השם עזרני שאזכה לעבדך באמת ואז נשמע קולו, אבל לא בימים מעטים עכ״ל הק׳. ובשם הה״ק רשכבה״ג הרבי ר׳ אשר הגדול זצוק״ל מסטאלין איתא, על הפסוק ״צעק יצעק אלי שמוע אשמע״, בכפל לשון, וכו׳, שכמה פעמים אלפי אלפים פעמים צריך לדרוש על כל דבר שלא יונה [שלא ירמה את עצמו לומר שצועק הוא באמת, ועוד אינו צועק], וכל תפילה צריך לכפלה כמה פעמים עד שמגיע להתפלל באמת מלב עמוק עכ״ל הק׳.

עוד יתבאר שובה ישראל עד ה' אלקיך כו' (הושע יד ב) אשר בך ירוחם יתום (הושע יד ד). אין לו שייכות כלל לכאן. ויתבאר על פי גמרא הק' דחגיגה (דף ה':) על פסוק (ירמיה יג יז) במסתרים תבכה נפשי, דמחלק בין בתי גואי לבתי בראי. וידוע דאיתא במדרש איכה (פתיחתא) אך אמרתי שעו ממני אמרר בבכי (ישעיה כב ד), שאמר הקב"ה אכנס למקום שאין אתם רשאין לילך והיינו בתי גואי, כי ה' שמה מכון כבודו לבד, ועל פי מ"ש הגאון ביערת דבש חלק א דרוש א', שהוצרך הבעל תשובה לחתירה שלא כדרך בתי בראי. ועל פי זה יובן שובה ישראל עד ה' אלקיך, היינו שתבא לבתי גואי, כי כשלת בעוניך ולשמחה מה זה עושה. ועל זה אמר אחר כך קחו עמכם דברים כו', ושמא תאמר איננו נשמע מפני העצבות, על זה אמר אשר בך ירוחם יתום, כמ"ש בתורתיך (שמות כב כא-כב) כל אלמנה ויתום לא תענון כו', (שמות כב כב) והיה אם צעוק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ובודאי אינו צועק מתוך שמחה.