קבלה על שמות 4:2

אופן עא
רצה משה להעביר סוספיתא דנחשא, שהוא סוד נ' ארוכה שהוא סוד נחש, לכן אמר ואתחנן בנ' פשוטה, שהיא מורה גם כן על הנחש. וידוע מה שאמרו בסנהדרין דף נ"ט (ע"ב) חבל על שמש גדול שנאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלל נחש, הקב"ה היה מזמן לו לאדם שני נחשים, והיה משגרו אחד לצפון ואחד לדרום והיה מביא לו אבנים טובות וסנדלפונים ובזנבו היה מוצא זבל לגינתו ולחורבתו. ויש להקשות פתח בנחש ומסיים בנחשים. אבל רזא דמלה נרמז בסוד נחש, שהוא מסוספיתא דנחש, ותקועים בנח"ש תרין סטרין מימין חמור ח' של נחש, משמאל שור ש' של נחש כדאיתא בזוהר בלק עמוד שע"ז (זוהר ח"ג ר"ז ע"א). וז"ש אלמלא לא נתקלל נחש, היו סטרין אילין התקועין בו שהם שני נחשים, היו כולם משרתים לאדם לטוב ולא לרע, אחד משגרו לצפון הוא שור משמאל שהוא צפון, ואחד משגרו לדרום הוא חמור מימין, והיה הוא מביא סנדלפונין, רזא דמלה בעולם העשיה המושל בו הוא סנדלפון ושם גברו הקליפות, ואילו לא חטא היה כל כחות הטומאה מסייעין לאדם והיו משרתים עושי רצונו, והשר הגדול שהוא סנדלפון שקושר כתרים לרבו בתפילתן של ישראל כדאיתא במדרש רבה פרשת בשלח (שמו"ר פכ"א ד'), ולכן אמר שהיה פורש בזנבו גינתו וחורבתו, שהיה מותר לחרוש בשור ובחמור יחדיו. אבל אחר שחטא אדם, צוה הקב"ה שלא לערבב כחות הטומאה ולהוסיף כח שלהם, וצוה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו (דברים כב י). ולפי שידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו (ישעיה א ג), כשהוא מלקה החוטאים הוא מלקה אותם על ידי שור וחמור, ולכן ראוי להיות רצועות הלוקים כלולים משור וחמור. ולכן בזה רצה משה לסלק תרין סטרין שור וחמור, וזה נרמז במ"ש בע"ת ההי"א לאמ"ר, בגימטריא שו"ר חמו"ר, ועליו אמר אעברה נא, מאחר שאתה החלות להראות את גדלך מדת ימין לסלק החמור, וזה היה סוד מתחילת שליחותו למצרים וירכיבם על החמור (שמות ד כ), שהוא היה חמורו של אברהם שהוא קליפת ישמעאל, את ידך החזקה משמאל פני שור, ובמראה הסנה ראה משה רבינו תרין סטרין אלין, כמ"ש וירא ה' כי ס"ר לראות (שמות ג ד), נוטריקון סמא"ל רה"ב. ז"ש אתה החלות להראות את גדלך בסנה המראה הגדול הזה, ואת ידך החזקה בשעה שאמר הקב"ה למשה מה זה בידך (שמות ד ב), ונהפך המטה לנחש, כשישראל אינן עושין רצונו של מקום אז מטה כלפי חובה, ונעשה ידו של משה צרעת באות השני שנתן לו הקב"ה (שמות ד ו), ושני אותיות אלו תלוין זה בזה, כי כן הנחש שתקועין בו חמו"ר שו"ר, הוא בגימטריא צרע"ת, סוד אשה רעה צרע"ת לבעלה (יבמות ס"ג ע"ב). לכן כשבא נחש על חוה נלקה בצרעת (שמו"ר פ"ג י"ג). ועל כן בעשיית העגל חזרו וניערו שור וחמור, כי עשיית העגל היה חציו שור וחציו חמור, לכן אמר סר"ו מהר מן הדרך (שמות לב ח), במלת סר"ו נרמז סמא"ל רה"ב, וגרמו דכר ונוקבא כדאיתא בזוהר פרשת פקודי (זוהר ח"ב קצ"ב ע"ב) על פסוק אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), שהוא זכר ונקבה. וזה רמז משה במה שאמר ו"עתה אם ת"שא חטאתם (שמות לב לב), במלת ועת"ה נרמזים חיילותיה של לילית, שהם כמנין ועת"ה שהוא תפ"א, ומלת תש"א בגימטריא סמא"ל הרש"ע, ובהיפוך אש"ת שהיא אשת זנונים, לכן איתמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבני"ת שור, מלת בתבנית, בגימטריא אשת זנונים, לכן אתמר (שמות לב יז) וישמע יהושע את כל העם ברע, ברעה כתיב, שהיא לילית שהיא אשה ראה צרעת לבעלה, שאז חזרו ישראל לזוהמת נחש, לכן נעשו מצורעים כמ"ש (שמות לב כה) וירא משה כי פרוע הוא כדאיתא בזוהר (ח"ג ר"ו ע"א), לכן הוצרכו ליתן שקלים שהיא רפואה על חיילותיה, שעולים כמניין שקלים שהוא בגימטריא ל"ילית, ולכן פתח בפרשת שקלים בלשון כי תש"א (שמות ל יב), נרמז בו זכר ונקבה היפך אתוון אש"ת כמ"ש. וזה שאמר (שמות כ יז) ועבדו ואמתו שורו וחמורו, וזה שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור (בראשית לב ו), ולעתיד משלחי רגל שור וחמור (ישעיה לב כ), ולכן המשחר"ר עבדו (ברכות דף מ"ז:) עובר בעשה שלעולם בהם תעבודו (ויקרא כה מו), לכן נקרא עבד משוח"רר בהיפך אתוון ש'ור ח'מור, שהוא מביא ומזווג שור וחמור יחדיו וכו'. (ועל פי דברים אלו שמענו מאבינו אדונינו מורינו גאונינו ז"ל סוד מופל' מה שאיתא בזוהר פרשת בשלח עמוד קי"ד (זוהר ח"ב ס"ה ע"א) על פסוק לא תחרוש בשור וחמור יחדיו וכו', מבין סטרין דלהון נפיק מתקיפותא דילהון דאקרי כלב, ודא חצפי' מכולהו וכו'. הכוונה על חושבן אותיות האמצעות, דהיינו אות ו' שבמלת שו"ר ואות מ"ם ואות ו' שבמלת חמו"ר, שעולין מנין נ"ב כחושבן כל"ב, ועל דא כתב הזוהר נפיק מתקיפותא דילהון דאקרי כל"ב וכו', וסוד נעים הוא. וקשים גרים כספחת (יבמות מ"ז ע"ב) גם כן מטעם זה, שהם צרעת שבאים מב' סטרין ש"ור ו"חמור, שהם בגימטריא צ"רעת. לכן אמר החלות להראות את עבדך דייקא, היפך בתרין סטרין בישין שנקראו עבד משוח"רר, שהוא יונק מ"שור ו"חמור ומתמן צר"עת, אבל לי החלות להראות סיטרא דקדושה גדלך מימין, החזקה משמאל. וזה סוד לב"ת אש (שמות ג ב), שהראה בתחילת שליחותו בסנה אש דינא תקיפא, לב"ת נוטריי"קון ל"עולם ב"הם ת"עבודו, על תרין סטרין בישין שנרמז במלת ס"ר לראות, ס"מאל הוא ש"ור, ר"הב הוא ח"מור שר של מצרים בשר חמור בשרם (יחזקאל כג כ), לכן אמר הקב"ה למשה במראה הסנה של נעליך (שמות ג ה), על גוף שלו ממשיכא דחיויא דנגעה בו בת פרעה, מזה נעשה מצורע כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא מ"ח ע"ב), שעל זה אמר השב ידך בחיקך (שמות ד ז), ואחר כך על גוף קדוש שלו המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (שמות ג), הנה שבה כבשרו. וזהו סוד הפיכת המטה לנחש, כשאינם זוכים ישראל אז מטה כלפי חובה, כשזוכין אז מטה כלפי חסד, והמטה הזה שביד משה הוא סוד מטטר"ון, עליו קאמר החלות להראות את עבדך, זה מטטרון, כשזוכין את גדלך, אזי מטין האותיות שבמטה לצד החסד, כשאינן זוכין אזי מהפכין האותיות לצד הדין לכף החובה, ז"ש את ידך החזקה, א"ת דייקא האותיות שהיה במטה תבאנה האותיות לאחור ויגידו, ואז גובר הנחש ונהפך המטה לנחש, על זה אמר אעברה נא, רוצה אני להעביר אותיות נ"א נ"חש א"דם, רצה לומר אדם הראשון הביא נחש לעולם, ולמפרע נ"א א"ות נ', שהוא סוספיתא דנחש ומשם באים כל רע לעולם, היפוך אותיות אעברה ר"ע הב"א, כל רע הבא לעולם, מתרין סטרין בישין שהם חמור שור התקועין בנחש, והכל תלוי באות נ' של נחש, לכן רוצה אני לעבור נ"א נוטריקון נ' א"מה, שנקרא י"רדן אותיות ירד נ', וכן אמר בגמרא (בברכות דף נ"ד.), שמשם יורד דין לעולם, לכן ואראה את הארץ הטובה, ששם יהיה חלק הטוב גובר להעביר הרע מן העולם:

אופן קפב
הקדמה אחת מבוארת שהקב"ה ברא עולמו לתכלית ב' תורות שנתן לנו, כדאיתא בזוהר [עמוד יג (ח"א כ"ט ע"ב)] שלכך ב' של בראשית (א א) גדולה, ויש תגי"ן על ב' של בראשית, לרמז שבשביל שני תורות נברא העולם, שהם סוד שמים וארץ, שמים תורה שבכתב, וארץ תורה שבעל פה. וזה הראה הקב"ה למשה בתחלת שלוחו בלב"ת אש (שמות ג ב), מלת בלב"ת נוטריקון "ב' "לוחות "ב' "תורות. והנה כשהראה הקב"ה למשה כל הדורות שיהיו, וכשבא לדורו של ינאי המלך ששמש בכהונה גדולה פ' שנים ואחר כך נעשה צדוקי (ברכות כ"ט ע"א), ודבר זה נעשה על ידי איש בליעל אליעזר בן פוערה, כדאיתא בקידושין (דף ס"ו.) שהרג כל חכמי ישראל, ואיתא בספר סודי רזי שבימי עזרא שתיקן כל הטעמים על הנקודות והתגין והאותיות, על ידי שלש ספרי התורות שנמצא אחר החורבן, האחד שמו ספר מעון, השני ספר זאטוטי, השלישי ספר היא היא, וכשהיו מחולקין הג' ספרי תורות אלו באותיות ובנקודות ובטעמים ובתגי"ן, הלכו אחר הרוב, אחר כך כשהרג ינאי המלך לחכמים וכפר בתורה שבעל פה, ולא רצה להאמין רק בתורה שבכתב, ומחק כל התגין שבספרי התורות, ולולי חסדי ה' שאשתו של ינאי הטמינה את אחיה הקטן נקרא שמעון בן שטח (ברכות מ"ח.), היתה תורה שבעל פה ח"ו נשתכחה מישראל. והנה דבר זה גם כן מרומז בתורה כי לית לך מלה דלא רמיז באורייתא (כדאיתא בתענית ט'.), כשאמר הקב"ה למשה בתחלת שליחותו מה זה בידך (שמות ד ב), כתיב מזה, רמז על התורה שלא תשכח התורה, שהוא סוד מן מטה משה, כי נקראת התורה מטה כדאיתא ברעיא מהימנא (תיקו"ז יט מ"ג ע"א) אותיות מטה החל בתורה שנדרשת במ"ט פנים (במ"ר פ"ב ג'), לכן כתיב מזה בלא ה"א, שבא להגיד מראשית אחרית אף שיהפך המטה לנחש שהסטרא אחרא גובר בעולם, מכל מקום ג' ספרים נרמזים במלת מז"ה יהיו בעולם שלא תשכח התורה, שכן מז"ה נוטרייקון "מעון "זאטוטי "היא היא, ומאלו הג' ספרים ילמדו ישראל כל רזי התורה טעמין בתגין על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. והנה לזה בא משה להתפלל ולהתחנן על אותו הדור של ינאי המלך שישתייר לנו שריד באותו הדור, ורצה ליכנס לארץ ישראל ולהעביר רעות האיש בליעל אליעזר בן פועירה ורעות יוחנן כהן גדול, ורצה להעבירם מן העולם עם זכות של ארץ ישראל שיהיו לו כשיכנס לשם. לכן פתח ואתחנן בנו"ן לבסוף, ואמר בעת ההיא, קרי ביו"ד וכתיב בוי"ו, תצרף י"ו למלת ואתחנן, הרי יוחנ"ן, שרמז על יוחנן כהן גדול, ואיתא בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ"ח.) ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא לא הוי להו גברא לברוכי וכו'. הראה הקב"ה שצפה משה ברוח הקדש על ידי כוס של ברכה יתחרט ינאי המלך על מעשה הרע שעשה שהרג כל חכמי ישראל ושלח ידו בכל ספרי התורות. לכן התחיל משה להתפלל על אותו העת, ולכן אמר קרינן ההיא וכתיב ההוא, שרמז על ינאי מלכא ומלכתא שבאותו הדור, והתחיל בהוי"ה בנקודת אלהים, שהיא סוד כוס של ברכה, שצפה משה שעל ידי כוס של ברכת המזון יתחרט אותו רשע, לכן ביקש מאחר שאתה החלות, במלת אתה החלות רמז התחלת התורה שהתחיל הקב"ה בב' של בראשית, שבא להורות לנו שבשביל ב' תורות שבכתב ושבעל פה נברא שמים וארץ, ולכן בהתחלת שליחותו של משה מיד הראה הקב"ה גם כן למשה במלת בלב"ת, שבשביל ב' תורות נברא העולם, כנגד ב' של בראשית אמר את גדלך, שרמז שהיא אות גדולה של בראשית, גדלך דייקא, כי שם אתמר עושה גדולות עד אין חקר (איוב ט י), שהיא התחלת מעשה בראשית, ואחר כך כשאמר מזה בידך, שהראה לו גם כן עניין ב' תורות אלו, כנרמז במלת בלב"ת כנ"ל, אמר ידך החזקה. וגם רמז במלת את גדלך, לרמז על פ' שנים שישמש ינאי בכהונה גדולה, והנה משה בן פ' שנים התחיל למלוך על ישראל (שמות ז ז), כי אות פ' היא סוד אור, לכן לא זכר דוד אור בתמניא אפי, רק באות פ"א פתח דברך יאיר (תהלים קיט קל), וכן מן בראשית עד ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א ג) פ' אותיות, ואחר כך בא ינאי המלך לאחר פ' שנים והביא חשך לעולם. ולזה אמר כנגד מצבו שאתה החלות להראות את עבדך, דהיינו כשהייתי בן פ' שנים אז החלות להראות לי ולהביא אור לעולם, דהיינו נתינת תורה שבכתב ושבעל פה, ואז ראיתי את גדלך ועתה רואה אני רוח הקודש שבסוף פ' שנים יהפוך ינאי המלך מטה לנחש ויגבור כח הנחש כח החושך בעולם, (וזה רמז במלת להראו"ת, שהוא ב' מלות א"ר לתה"ו, ר"ל מן אור נעשה תהו וחושך בעולם), ועל זה אמר את ידך החזקה, רואה אני שיד שמאל יתגבר בעולם. לכן בא לבקש ולהתפלל אעברה נא, רוצה לעבור ולהעביר "נפש "אליעזר, נוטרייקון נ"א, וארא"ה בגימטריא ינא"י זה"ו יוחנ"ן (כדאיתא בברכות כ"ט.), שהוא סוד יג"ר שהדותא (בראשית לא מז) שאמר לבן ליעקב, שלבן רמז לו כשאמר עד הגל הזה (בראשית לא נב) כנגד תורה שבכתב, ועדה המצבה תורה שבעל פה. עוד הראה לו לבן ענין ינאי המלך שרצה לכלות תורה שבעל פה, ונתגבר אז יד שמאל בעולם שהוא סוד יג"ר, שכן י"ד אותיות ה' אלהינו ה' וגומר שבמזוזה בפנים, היא סוד יד ימין, וי"ד אותיות שבחוץ שהם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, בגימטריא יג"ר. וזה סוד ארמי אובד אבי (דברים כז ה), מלת אובד הוא לשון בינוני, שהוא אובד בכל דור ודור, והוא גרם ירידתינו למצרים שהוא לבן, והוא בלעם (כדאיתא בזוהר ובתרגום יונתן פרשת מטות), ויגר שם, הוא סוד יג"ר שהדותא, שר"ל שהגביר יד שמאל בעולם שהוא סוד יג"ר, וכן יג"ר בגימטריא ינא"י זה"ו יוחנ"ן, שהראה ליעקב ינאי שהוא יוחנן שלח ידו בתורה שבעל פה. וזה נרמז בכאן במלת וארא"ה שהוא בגימטריא יג"ר, שרמז על ינא"י זה"ו יוחנ"ן. ולפי שעזרא תיקן הטעמין והנקודות והאותיות והתגי"ן, ויוחנן כהן גדול מחק אותם, ורצה להעביר אותם מן העולם, לכן נרמז במלת אעבר"ה שהוא בגימטריא עזר"א, והוא בהיפך אתוון ארבע"ה, ר"ל עזר"א תיקן ארבע"ה דברים שהם בתורה שנרמזים במלת נ"א, שהם נוטריקון "נקודין "אותיות, ובאת ב"ש אותיות נ"א הם אותיות ט"ת, נוטריקון "טעמין "תגין, שרצה ינאי על ידי איש בליעל שהוא אליעזר לקלקל ד' דברים אלו שתיקן עזרא. והנה משה רצה לתקן דבר זה, הה"ר בגימטריא צדוק"י, שרצה לעשות מן ינאי שנעשה צדוקי, להיות הה"ר הטוב ולא יחליף לרע. והשיב לו הקב"ה רב לך, ינא"י ויוחנ"ן עם הכולל בגימטריא ר"ב, ר"ל הועילה תפילתך על אותו הדור שיבא שמעון בן שטח ויחזור עטרה ליושנה ויאיר עיני ישראל בתורתו, והוא יהיה באותו הדור ניצוצך ונשמתך ויהיה רב של כל ישראל, והוא שמעו"ן ב"ן שט"ח שהוא ס"ת חנ"ן, שעליו רמז משה ואתחנן, לכן אל תוסף דבר אלי עוד וגומר: