קבלה על שמות 4:3

תניא, א״ר אלעזר, ביה שעתא אשתאר שמא. כלומר דלא אשתלים בההוא אות, דשביק משה נחש, ולא אשתלים כל שמא. דהא בחד גיסא אשתלים בימא. מגיסא אוחרא שרי בצור, ולא אשתלים בנחש. אמר ליה קב״ה, עבדא דשרי שמי ולא אשתלים למעבד אתוון, אוף את שרית ולא תשתלים, לכן לא תביאו, שרית לאפקא לון ולא תשתלים לאעלא לון לארעא. לכן לא תביאו א״ר אלעזר ידע לבא דמשה בקדמיתא דדחיל כד חמא נחש דכתיב וינס משה מפניו לבא חמא ולא ידע.

א״ר אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש. אלא ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים, נתייעץ ואמר, קב״ה אמר לי עמוד בנחש, ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים, אלא בעפר. אמר ר׳ יהודה מהכא, ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע דעפר ייכול כל יומוי, אבל לא במיא, וישראל דחקין לי, ואע״ג דיתעביד ניסא, לא יתעביד באתר דא, אלא כד, אתחקק בעפרא, ולא במיא. דכתיב, וישליכהו ארצה ויהי לנחש. וצור בדא אתחקק במיא, במרה, וכבר עבד ניסא בהאי, דאתעביד זמנא אחרא. דכתיב, ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב״ה, משה, יען לא האמנתם בי להקדישני, דחשבתון דלא יכיל נחש במים, לכן לא תביאו ע״כ.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, יָדַע לִבָּא דְּמשֶׁה בְּקַדְמִיתָא דְּדָחֵיל, כַּד חָמָא נָחָשׁ. דִּכְתִיב (שמות ד׳:ג׳) וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. לִבָּא חָמָא, וְלָא יָדַע.