מדרש על בראשית 49:13: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם (בראשית מא א) זש"ה קץ שם לחשך וכל תכלית הוא חוקר (איוב כח ג), לכל יש קץ להרים לגבעות ולרוח ולימים אפילו לדברי הואי, אפילו לחשך. הרים מנין, שנאמר ושוקל בפלס הרים וגבעות במאזנים (ישעיה מ יב), לרוח מנין, שנאמר לעשות לרוח משקל (איוב כח כה). ולמים מנין, ומים תכן במדה (שם). לחשך מנין, קץ שם לחשך, כל דבר ודבר שהוא בא לאדם אפילו היסורין יש להם קץ, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, שהקב"ה יושב וחוקר אם מתבקשין לו יסורין אם לאו, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר. אמר ריש לקיש מי גרם להאיש הזה שבאו עליו יסורים (ואפילה) [אבן אופל וצלמות] (שם ג), אבן זה יצק הרע שהוא משול באבן שנאמר והסרותי את לב האבן (יחזקאל לו כו), הוי אבן אופל וצלמות.

בְאֹתֹת (במדבר ב, ב), סִימָנִין הָיוּ לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא מַפָּה וְצֶבַע עַל כָּל מַפָּה וּמַפָּה כַּצֶּבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מֵהֶם לָמְדָה הַמַּלְכוּת לִהְיוֹת עוֹשִׂין מַפָּה וְצֶבַע לְכָל מַפָּה וּמַפָּה. כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָשִׂיא שֶׁלּוֹ צֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לַצֶּבַע שֶׁל אַבְנוֹ. רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ אָדֹם וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים. שִׁמְעוֹן פִּטְדָה וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ יָרֹק וּמְצֻיָּר עָלָיו שְׁכֶם. לֵוִי בָּרֶקֶת וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ שְׁלִישׁ לָבָן וּשְׁלִישׁ שָׁחֹר וּשְׁלִישׁ אָדֹם וּמְצֻיָּר עָלָיו אוּרִים וְתוּמִים. יְהוּדָה נֹפֶךְ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דְּמוּתוֹ כְּמִין שָׁמַיִם וּמְצֻיָּר עָלָיו אַרְיֵה. יִשָֹּׂשכָר סַפִּיר וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ שָׁחֹר דּוֹמֶה לְכָחֹל וּמְצֻיָּר עָלָיו שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עַל שֵׁם (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים. זְבוּלוּן יַהֲלֹם וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לְבָנָה וּמְצֻיָּר עָלָיו סְפִינָה עַל שֵׁם (בראשית מט, יג): זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. דָּן לֶשֶׁם וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְסַפִּיר וּמְצֻיָּר עָלָיו נָחָשׁ עַל שֵׁם (בראשית מט, יז): יְהִי דָּן נָחָשׁ, גָּד שְׁבוֹ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחֹר אֶלָּא מְעֹרָב שָׁחֹר וְלָבָן וּמְצֻיָּר עָלָיו מַחֲנֶה עַל שֵׁם (בראשית מט, יט): גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ. נַפְתָּלִי אַחְלָמָה וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמוּתוֹ עַזָּה וּמְצֻיָּר עָלָיו אַיָּלָה עַל שֵׁם (בראשית מט, כא): נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה. אָשֵׁר תַּרְשִׁישׁ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְאֶבֶן יְקָרָה שֶׁמִּתְקַשְּׁטוֹת בּוֹ הַנָּשִׁים, וּמְצֻיָּר עָלָיו אִילָן זַיִת עַל שֵׁם (בראשית מט, כ): מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ, יוֹסֵף שֹׁהַם וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ שָׁחֹר עַד מְאֹד וּמְצֻיָּר לִשְׁנֵי נְשִׂיאִים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ תּוֹלְדוֹתָם בְּמִצְרַיִם. וְעַל מַפָּה שֶׁל אֶפְרַיִם הָיָה מְצֻיָּר שׁוֹר עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ, זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, וְעַל מַפָּה שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה הָיָה מְצֻיָּר רְאֵם עַל שֵׁם (דברים לג, יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, עַל שֵׁם גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁהָיָה מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. בִּנְיָמִין יָשְׁפֵה וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְכָל הַצְּבָעִים לִשְׁנֵים עָשָׂר הַצְּבָעִים וּמְצֻיָּר עָלָיו זְאֵב עַל שֵׁם (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, לְכָךְ נֶאֱמַר בְּאֹתֹת שֶׁסִּימָנִין הָיוּ לָהֶם לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא.

לְבֵית אֲבֹתָם (במדבר ב, ב), לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְבֵית אֲבֹתָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ, הִתְחִיל משֶׁה מֵצֵר, אָמַר עַכְשָׁו עֲתִידָה הַמַּחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים, אִם אֲנִי אוֹמֵר לְשִׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁיִּשְׁרֶה בַּמִּזְרָח וְהוּא אוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא בַּדָּרוֹם, וְכֵן רְאוּבֵן וְכֵן אֶפְרַיִם וְכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מָה אִכְפַּת לָךְ אֵין צְרִיכִין לָךְ, מֵעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן, אֶלָּא דְּיָתֵיקֵי יֵשׁ בְּיָדָן מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם הֵיאַךְ לִשְׁרוֹת בַּדְּגָלִים, אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם, כְּבָר יֵשׁ לָהֶן טַכְסִיס מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתוֹ וְהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִינוּ יַעֲקֹב לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם קָרָא לְבָנָיו, דִּכְתִיב (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וּבֵרְכָן וְצִוָּן עַל דַּרְכֵי הָאֱלֹהִים וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר דְּבָרָיו אָמַר לָהֶם כְּשֶׁתִּטְלוּ אוֹתִי בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד לַוּוּ אוֹתִי וְלֹא יִגַּע אָדָם אַחֵר בְּמִטָּתִי וְלֹא אֶחָד מִן הַמִּצְרִיִּים וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם נְטַלְתֶּם מִבְּנוֹת כְּנָעַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, בָּנָיו וְלֹא בְנֵי בָנָיו, (בראשית מט, יג): וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, הֵיאַךְ צִוָּם, אֶלָּא אָמַר לָהֶם בָּנַי יְהוּדָה יִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַדָּרוֹם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב, דָּן אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, יוֹסֵף אַל יִטְעַן שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, לֵוִי אַל יִטְעַן לָמָּה שֶׁהוּא טוֹעֵן אֶת הָאָרוֹן וּמִי שֶׁהוּא טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל חֵי הָעוֹלָמִים אֵינוֹ טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת, וְאִם עֲשִׂיתֶם וּטְעַנְתֶּם אֶת מִטָּתִי כְּשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם, הָאֱלֹהִים עָתִיד לְהַשְׁרוֹת אֶתְכֶם דְּגָלִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר טָעֲנוּ אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁצִּוָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, הֱוֵי (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, שֶׁמִּיַּעֲקֹב הָיָה בָּהֶם דֵּעָה הֵיאַךְ יִשְׁרוּ דְגָלִים, וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפָּעַל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי לִתֵּן לָהֶם פְּעֻלָּה טוֹבָה שָׂכָר שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת אֲבִיהֶם לֹא צִוָּם לַחֲנוֹת דְּגָלִים אֶלָּא כְּמִצְוַת אֲבִיהֶם, צֶדֶק עִמָּהֶם, שֶׁלֹא שִׁנָּה הַדָּבָר שֶׁלֹא לִתֵּן מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְבֵית אֲבוֹתָם, כָּעִנְיָן שֶׁהִקִּיפוּ מִטַּת אֲבִיהֶם כֵּן יַחֲנוּ, הֱוֵי: לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.