מדרש על איוב 14:20

[ד] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו וג' (קהלת ח:א). מי כהחכם, זה הקב"ה דכת' ביה י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג:יט). ומי יודע פשר דבר, שפרש התורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שהן מדמים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם, ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח:טז). א"ר יודה בי רבי סימון ואית קריי חורן מחוור יתיר מן הדן, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א:כו). ועוז פניו ישונה (קהלת ח:א), שהוא משתנה ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה אדם הראשון, דכת' אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי (יחזקאל כח:יב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפרש שמות לכל, ויקרא האדם שמות וג' (בראשית ב:כ). חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנס' תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין, אחד לו ואחד לבן ביתו, שלמי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמה בר' חנינה שלש עשרה חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן, הדה היא דכת' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה מסוכתך וג' (יחזקאל כח:יג). ר' שמע' בן לקיש א' אחת עשרה, ורבנין אמרין עשר. ולא פליגין, מן דעבד להון תלת עשרה עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, ומן דעבד להון אחת עשרה עבד להון חדה, מן דעבד להון עשר לא עבד חדה מנהון. ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג:יט). ועוז פניו ישונה (קהלת שם), בשעה שא', האשה אשר נתתה עמדי היא וג' (בראשית ג:יב), אף הקב' שינה פניו וטרדו מגן עדן, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד:כ), וישלחהו י"י אלהים מגן עדן וג' (בראשית שם כג). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), אילו ישר' דכת' בהון רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד:ו). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שהן יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא ארבעים ותשע פנים טהור. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' זכיי דשאב בשם ר' שמואל בר נחמן את מוצא כיון שעמדו ישר' על הר סיני ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז), נתן להם מזיו שכינה של מעלן, הדה היא דכת' ויצא לך שם בגוים ביפיך וג' (יחזקאל טז:יד). וכיון שאמרו לאותו המעשה אלה אלהיך ישראל (שמות לב:ד), נעשו שונאים להקב"ה, הד"ה דכ' ועוז פניו ישונה (קהלת שם), יסונה, אף הקב"ה שינה עליהם את הדברים, אכן כאדם תמותן וכאחד השרים תפולו (תהלים פב:ז). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה תלמיד חכמים. ומי יודע פשר דבר (שם), בשעה שהוא יודע לפרש את משנתו. חכמת אדם תאיר פניו (שם) בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונה (שם), בשעה שהוא נשאל ואינו משיב. ר' הוה יתיב מתני מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדייה, א' הדין ידע מה אנא יתיב מתני. גוי אחד ראה את ר' יודה בר' אילעא חמתיה אפוי נהירן, א' הדין גוברה חדה מן תלתיהון אית ביה, או מוזיף ברביתה הוא, או מרבי חזירין הוא, או שתי דחמרא הוא. שמע קלה ר' יודה בר' אלעיי א' ליה תפח רוחה דההוא גוברה דחדה מן תלתיהון לית בי, לא מוזיף ברביתא אנה, דכת' לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו' (דברים כג:כ), ולא מרבה חזירין אנה דאסור לבר נש מן ישר' למרבה חזירין, דתנינן תמן לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, ולא שתיי דחמר אנה, דארבעתי כסיא דאנא שתי בלילי פיסחא אנה חזיק ראשי מן פיסחה לעצרתא. ר' מנא חזיק ראשה מן פסחה לחגא. א' ליה ועל מה אפך נהירין, א' ליה אורייתי היא דמנהרא, דכת' חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם). ר' אבהו אזל לקסרי ואתא מתמן אפוי נהירן, חמונה תלמידיה סלקון ואמרין לר' יוחנן, הרי ר' אבהו אשכח סימא. אמר לון ולמה, אמרין ליה דאפוי נהורן. אמר לון ודלמה אוריה חדתא שמע. סלק לגבה, אמ' ליה מה אוריה חדתא שמעתא, א' ליה תוספתא עתיקתא אמרת, וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה משה, דכת' ביה עיר גבורים עלה חכם (משלי כא:כב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפירש תורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' מאני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה או' למשה היה או' לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וג' (ויקרא כא:א), אמר לפניו, רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו. באותה שעה ניתכרכמו פניו של רבינו משה, הד' היא דכת' ועוז פניו ישונא (קהלת שם), וכיון שהגיע לפרשה של פרה א' לו הקב"ה, משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים וג' (ויקרא שם) ואמרת לפניי רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבותיך, אלא זו היא טהרתו, ולקחו לטמא מעפר וג' (במדבר יט:יז), איזו היא, זאת חוקת התורה (שם יט:ב).

אָמַר רַבִּי יוּדָא הַלֵּוִי בַּר שָׁלוֹם, וָא״‎ו זוֹ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁחִסֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁחָטָא. וְאֵלּוּ הֵן: זִיו פָּנָיו, וְקוֹמָתוֹ, וְחַיָּיו, וּפֵרוֹת הָאָרֶץ, וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, וְחַמָּה וּלְבָנָה. זִיו פָּנָיו מִנַּיִן, דִּכְתִיב: מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ (איוב יד, כ). קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, דִּכְתִיב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ' (תהלים קלט, ה). חַיָּיו מִנַּיִן? דְּאִלּוּ זָכָה הָיָה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. פֵּרוֹת הָאָרֶץ, דִּכְתִיב: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (בראשית ג, יז). וְנִטְרַד מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם (בראשית ג, כד). וְחַמָּה וּלְבָנָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ' (ישעיה יג, י).

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר, בְּעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים. וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְקוֹשֵׁשׁ, וּבֵרְכוֹ בָּעֲטִיפָה. רַב הוּנָא אָמַר צָרִיךְ לְהַחֲלִיף. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר צָרִיךְ לְעַרֵב. אָבִין בַּר חִסְדָּאי אָמַר צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווֹן מְהַלְּכִין כַּחֲדָא, וְאִסְתַּלְּקַת גּוּלְתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא, הָדָא אָמְרָה צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בְּנֵר, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק וְלֹא חָסַר כְּלוּם. בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת. בֵּרְכוֹ בַּמְּאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַה טַּעַם (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְּמוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל מִמֶּנּוּ זִיווֹ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה, וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּבְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִין, עָמַד וּגְנָזָהּ וְהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. וּמִנַּיִן שֶׁהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר, ל"ו שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. אַתְיָא כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת הָאוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.