מדרש על איוב 2:3

ד רַב יוֹסֵף, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (משלי יג) "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט", [אָמַר]: וּמִי אִיכָּא אִינִישׁ דְּאָזִיל בְּלָא זִמְנֵיהּ? אִין! כִּי הָא דְּרַב (דימי) [בֵּיבָי] בַּר אַבַּיֵי, הֲוָה שְׁכִיחַ (גבי) [גַּבֵּיהּ] מַלְאַךְ־הַמָּוֶת. אָמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיהּ: זִיל אַיְתִּי לִי מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעָר נַשְּׁיָא. אָזַל, אַיְתֵּי לֵיהּ מִרְיָם מְגַדְּלָא דַּרְדְּקֵי, אָמַר לֵיהּ: אֲנָא, מִרְיָם מְגַדְּלָא שֵׂעַר נַשְּׁיָא אַמְרִי לָךְ! אָמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, אִיהַדְרָה? אָמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְאַיְתִּיתָהּ, תִּיהֱוֵי בְּמִנְיָנָא! וְאֶלָּא הֵיכִי יָכַלְתְּ לָהּ? הֲוָת נְקִיטָא מַתְאָרָא בְּיָדָהּ, (וקא מחריא) [וַהֲוָת קָא שַׁגְרִי וּמְחַרְיָא] תַּנּוּרָא, שַׁקַלְתֵּיהּ, אוֹתְבֵיהּ אַגַּבָּא דְּכַרְעָהּ, קָדְחָה, אִיתְרַע מַזְלָהּ, וְאַיְיתִּיתֵהּ. אָמַר לֵיהּ רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי: אִית לְכוּ רְשׁוּתָא לְמֶעֱבַד הָכִי? אָמַר לֵיהּ: וְלָא כְּתִיב: "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְלֹא מִשְׁפָּט"?! אָמַר לֵיהּ: וְלָא כְּתִיב: (קהלת א) "דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא"? (והארץ לעולם עומדת"?) אָמַר לֵיהּ: דַּרְעִינָא לְהוּ אֲנָא עַד דְּמָלוּ לְדָרָא, וְהָדַר מַשְׁלִימְנָא לְהוּ לְדוּמָה. אָמַר לֵיהּ: סוֹף סוֹף, שְׁנֵיהּ, מַאי עָבַדְתְּ לְהוּ? אָמַר לֵיהּ: אִי אִיכָּא צוּרְבָא מֵרַבָּנָן, (שאינו עומד על מדותיו, מוספינא להו ליה. נוסח אחר:) [דְּמַעֲבִיר בְּמִילֵיהּ מוֹסְפִינָא לְהוּ לֵיהּ], וְהַוְיָא חֲלוּפֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (איוב ב) "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין אוֹתוֹ עָלָיו וְנִסָּת, תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ?! רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה מַטִּי לְהַאי קְרָא, בָּכִי: (שם טו) "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו". וְאִם בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין, בְּמַאן יַאֲמִין? יוֹמָא חַד, הֲוָה אָזִיל בְּאוּרְחָא, חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא מַנְקִיט תְּאֵינֵי, שָׁבִיק הַנָךְ דְּמַטּוּ, וְשָׁקִיל הַנָךְ דְּלָא מַטּוּ, אָמַר לֵיהּ: [לָאו] הֲנִי מַעֲלָן טְפֵי? אָמַר לֵיהּ: הֲנֵי לְאוּרְחָא קָא בָּעִינָא לְהוּ, הֲנֵי, נַטְרָן וַהֲנֵי, לָא נַטְרָן. אָמַר: הַיְנוּ דִּכְתִיב: "הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין". אֵינִי, וְהָא הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה בְּשֵׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי אַלֶכְּסַנְדְרָאִי, דְּשָׁכִיב אַדְזוּטָר, אָמַר: אִי בָּעִי הַאי מֵרַבָּנָן, הֲוָה חַיֵי. וְאִם אִיתָא, דִּילְמָא מֵ"הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין" הֲוָה? הַהוּא, מְבַעֵט בְּרַבּוֹתָיו הֲוָה.

(דף ה) ר״י כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב ב ג) ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין אותו עליו וניסת תקנה יש לו (ב״ב פ״ק ע״ש רש״א). רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו ואם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוה אזיל באורחא חזייא לההוא גברא דהוה קא מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו א״ל הני מעלן טפי א״ל הני לאורתא קא בעינא להו הני נטרן והני לא נטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין:

כט "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ [אֶל] (עַל) עַבְדִּי אִיּוֹב וְגוֹ', וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם" (איוב ב׳:ג׳). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי־אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ, (כביכול) כְּאָדָם שֶׁמַּסִּיתִין אוֹתוֹ וְנִסָּת. [בְּמַתְנִיתָא] תָּנָא: יוֹרֵד (ומסית) [וּמַתְעֶה], עוֹלֶה (ומשטין) [וּמַרְגִּיז], נוֹטֵל רְשׁוּת וְנוֹטֵל נְשָׁמָה. (שם) "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר: עוֹר בְּעַד עוֹר" וְגוֹ'. וַיֹאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: וְגוֹ' אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשֶׁה צַעֲרוֹ שֶׁל שָׂטָן יוֹתֵר מִשֶּׁל אִיּוֹב, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: שְׁבֹר אֶת הֶחָבִית וּשְׁמֹר אֶת יֵינָהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר־הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הוּא שָׂטָן, דִּכְתִיב: (שם) "וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן". הוּא יֵצֶר הָרַע, דִּכְתִיב: (שם) "רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ". וּכְתִיב הָתָם: (בראשית ו׳:ה׳) "רַק רַע כָּל הַיּוֹם". הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, דִּכְתִיב: "אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר". אַלְמָא, בֵּיהּ קַיְמָא מִלְּתָא.