מדרש על איוב 38:14

דָּבָר אַחֵר, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי מוֹת יוּמָתוּ, בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אוֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם, וְאַחֲרֵי כֵן, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעוֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים, הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים (ישעיה ח, יט). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם יֹאמְרוּ לָכֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הַנִּיחוּ אֶל הָאֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְדִרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת. אִמְרוּ לָהֶם, הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ לַאֲחַזְיָהוּ, הֲמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שׁוֹלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן (מ״ב א, ו). לָמָּה לָנוּ לְהַנִּיחַ חַי הָעוֹלָמִים, וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, וְנִדְרֹשׁ אֶל הַמֵּתִים, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ (תהלים קטו, ה). אָנוּ כְּתִיב בָּנוּ, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד), לְפִיכָךְ נִדְרֹשׁ בֵּאלֹהִים חַיִּים. אֲבָל אֱלֹהוּת שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם (תהלים קטו, ח). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שַׁחַר (ישעיה ח, כ). רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵין לָהֶם שַׁחַר, אֵינוֹ מַזְרִיחַ לָהֶם אֶת הַשַּׁחַר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, אֲשֶׁר אֵין לוֹ שַׁחַר, הָאוֹבוֹת וְהַיִּדְּעוֹנִים עַל עַצְמָן אֵינָן מַעֲלִין אֶת הַשַּׁחַר, שֶׁהֵן נְתוּנִין בָּאֹפֶל, וְכָל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים. וְאִם תֹּאמְרוּ, מִמִּי נִדְרֹשׁ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְגוֹ', עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְגוֹ' (דברים יז, ט-יא). וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. מָה עִנְיָן זֶה אֵצֶל זֶה. אֶלָּא שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָתִיד שָׁאוּל לִמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְלַהֲרֹג אֶת הַכֹּהֲנִים בְּנוֹב וְלִדְרֹשׁ בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ (ש״א כח, ז). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָשָׁל לְמָה שָׁאוּל דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ, כָּל הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁיֵּשׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה יִשָּׁחֲטוּ בַּלַּיְלָה. בִּקֵּשׁ לָצֵאת לְדַרְכּוֹ בַּבֹּקֶר, אָמַר, אֵין כָּאן תַּרְנְגוֹל שֶׁיִּקְרָא. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אַתָּה הוּא שֶׁצִּוִּיתָ לְשָׁחְטָן. אַף כָּאן שָׁאוּל הֵסִיר אֶת הָאוֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעוֹנִים, וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב. וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל (שם פסוק ח). מַהוּ וַיִּתְחַפֵּשׂ, שֶׁנַּעֲשָׂה חָפְשִׁי מִן הַמַּלְכוּת. וַיֵּלֵךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לַיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֶת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלַיִךְ (שם). וּמִי הָיוּ. אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא. לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֵצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ לְבַדּוֹ. שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא לְבַדּוֹ לַדֶּרֶךְ, נַעֲשֶׂה עֶבֶד לָעֲבָדִים. אָמַר רַבִּי אֵיבוֹ, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נָהֲגוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אַבְרָהָם וְשָׁאוּל. אַבְרָהָם, כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּבְקַע עֲצֵי עוֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית כב, ג). וְכָאן: וַיֵּלֵךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ. וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לַיְלָה, וְכִי לַיְלָה הָיָה. אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה לָהֶם אֲפֵלָה כַּלַּיְלָה. וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֶת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלַיִךְ (ש״א כח, ח). אָמְרָה הָאִשָּׁה, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָּה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי (שם פסוק ט). אָמַר לָהּ: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה (שם פסוק י). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָשָׁל לְמִי שָׁאוּל דּוֹמֶה. לְאִשָּׁה שֶׁהִיא נְתוּנָה אֵצֶל אֲהוּבָהּ, וְהִיא נִשְׁבַּעַת בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָךְ (שם פסוק יא), מֵאוֹמְרֵי מִי ה', אוֹ מֵאוֹמְרֵי מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים ה'. אָמַר לָהּ: שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי (שם), רַבָּן שֶׁל הַנְּבִיאִים. עָשְׂתָה מַה שֶּׁעָשְׂתָה וְהֶעֱלַתּוּ. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וְתִזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמַר הָאִשָּׁה לָמָּה רִמִּיתַנִי וְאַתָּה שָׁאוּל (שם פסוק יב). מֵהֵיכָן יָדְעָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לֹא כְּשֵׁם שֶׁהוּא עוֹלֶה לְמֶלֶךְ כָּךְ הוּא עוֹלֶה לְהֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמֶלֶךְ, פָּנָיו לְמַעְלָה וְרַגְלָיו לְמַטָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם. וּלְהֶדְיוֹט, פָּנָיו לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמַעְלָה. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִיתָ, וַתֹּאמַר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים מִן הָאָרֶץ (שם פסוק יג). אֱלֹהִים, תְּרֵי. וּמִי הָיוּ. שְׁמוּאֵל וּמֹשֶׁה. כְּשֶׁשָּׁמַע שָׁאוּל כָּךְ, נִתְיָרֵא, שֶׁקָּרָא לְאֶחָד וְעָלוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים רָאִיתִי עוֹלִים מִן הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ (שם פסוק יד) שֶׁל אֶחָד. וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עוֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל (שם). שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמְרוּ בְּמַעֲלֶה הַמֵּת בִּזְכוּרוֹ. הַמַּעֲלֶה אוֹתוֹ, רוֹאֵהוּ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ. וְהַשּׁוֹאֲלוֹ, שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. וְהָעוֹמְדִים שָׁם, לֹא שׁוֹמְעִין וְלֹא רוֹאִין. אִישׁ זָקֵן עוֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל. וּלְהַלָּן כְּתִיב: וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לוֹ אִמּוֹ (ש״א ב, יט). תָּנָא, הוּא הַמְּעִיל אֲשֶׁר בּוֹ גָּדַל, בּוֹ נִקְבַּר, בּוֹ עָלָה. תַּנָּא בְּשֵׁם רַבִּי נָתַן, כְּסוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת עִם אָדָם לִקְבוּרָה, בּוֹ עָתִיד לַעֲלוֹת בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ (איוב לח, יד). וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אוֹתִי (ש״א כח, יד-טו). אָמַר לֵיהּ לֹא הָיָה לְךָ לְהַרְגִּיז לְבוֹרְאֲךָ אֶלָּא בִּי, שֶׁעָשִׂיתָ אוֹתִי עֲבוֹדָה זָרָה. לֹא כֵן שָׁנִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִים מִן הָעוֹבֵד, כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי. שֶׁאָמַר לֵיהּ: הָיִיתִי מַרְגִּיז שֶׁמָּא יוֹם הַדִּין הוּא וְהָיִיתִי מִתְיָרֵא. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. וּמַה שְּׁמוּאֵל רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, הָיָה מִתְיָרֵא מִיּוֹם הַדִּין. שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא, הֲוָה בָּכִי, שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט, אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף (עמוס ה, טו). אָמַר, כֻּלֵי הַאי וְאוּלַי. בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, בַּקְּשׁוּ צֶדֶק, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף ה' (צפניה ב, ג). כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ (עמוס ד, יג). רַבִּי חַגַּי אוֹמֵר, יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה (איכה ג, כח). כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִיא בַּמִּשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם (קהלת יב, יד). וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עֲנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלוֹמוֹת וְגוֹ' (ש״א כח, טו). וְלָמָּה לֹא אָמַר לֵיהּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ (משלי יד, י). עַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, לֹא הִזְכִּיר לוֹ אוּרִים וְתֻמִּים. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל, וַיַּעַשׂ ה' לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדְךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד (ש״א כח, יז). אָמַר לֵיהּ: כַּד הֲוֵית גַּבָּן, אָמַרְתְּ לִי, וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. וְכַדּוֹ אָמַרְתְּ, לְרֵעֲךָ לְדָוִד. אֲמַר לֵהּ, כַּד הֲוֵינָא גַּבָּךְ, הֲוֵינָא בְּעַלְמָא דִּשְׁקַר, וַהֲוֵינָא אָמְרִי לָךְ מִלִּין דִּשְׁקַר, מִדְּחִיל מִנָּךָ דְּלָא תִּקְטְלִינַנִּי. בְּרַם אֲנָא כְעַן בְּעַלְמָא דִּקְשׁוֹט, לָא תִּשְׁמַע מִנִּי אֶלָּא מִלִּין דִּקְשׁוֹט. לֹא עַל חִנָּם עָשָׂה לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדָּבָר הַזֶּה, אֶלָּא, כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק וְגוֹ', וַיִּתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים, וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי (שם פסוק יח יט). עִמִּי, בִּמְחִיצָתִי, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כָּךְ, וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּירָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל (שם פסוק כ). אָמְרוּ אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא, מָה אָמַר לְךָ. אָמַר לָהֶם: אָמַר לִי, לְמָחָר אַתְּ נָחַת לִקְרָבָא וְנָצַחְתְּ, וּבָנֶיךָ מִתְמַנִּין רַבְרְבִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּרְאוּ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֵינוֹ מוֹלִיךְ בָּנָיו עִמּוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, וְזֶה יוֹרֵד לַמִּלְחָמָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶהֱרָג, וְנוֹטֵל בָּנָיו עִמּוֹ, וְשָׂמֵחַ עַל מִדַּת הַדִּין שֶׁפּוֹגַעַת בּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹטְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו, וְהֶרְאָהוּ אֶת שָׁאוּל וּבָנָיו נוֹפְלִים בַּחֶרֶב. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד עַל בָּנֶיךָ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלִי אַתָּה אוֹמֵר. אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים שֶׁהָרַג, שֶׁמְּקַטְרְגִין עַל שָׁאוּל עַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. תָּנוּ רַבָּנָן, עַל חָמֵשׁ חַטָּאוֹת נֶהֱרַג אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' (דה״א י, יג), עַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעַל שֶׁחָמַל עַל אֲגָג. וְעַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע לִשְׁמוּאֵל, שֶׁאָמַר לוֹ: שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחִיל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ (ש״א י, ח), וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא, וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעוֹלָה (שם יג, יב). וְגַם לִשְׁאֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ, וְלֹא דָּרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ (דה״א י, יג-יד).

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני (ויקרא כ כז), מה כתיב אחריו, אמור אל הכהנים, מה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל, ולהרוג את הכהנים, ולדרוש באוב וידעונים, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב (ש"א כח ז). אמר ריש לקיש למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרכו, אמר אין כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא צוית אתה לשוחטן, אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים (שם שם ג), ואמר בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם ח), מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות, וילך הוא ושני אנשים עמו (שם), מי היו, אבנר ועמשי, לימדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך (בלילה) לבדו, וכן עשה אברהם אבינו, ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו] (ואת יצחק בנו) (בראשית כב ג), וכן וילך הוא ושני נעריו (אתו) [עמו] (ש"א כח ח), ויבואו אל האשה לילה (שם), וכי לילה היה, אלא אותה שעה היתה להם אפילה כלילה, ויאמר קסמי נא לי באוב וגו' (שם), ותאמר האשה (אל שאול) [אליו] הנה אתה ידעת [את] אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת (הידעונים) [הידעוני] (שם שם ט), מיד וישבע לה שאול בה' לאמר [חי ה'] אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם), אמר ריש לקיש למה שאול דומה, לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה, ונשבעת בחיי בעלה, ותאמר השה את מי אעלה לך (שם שם יא), מאומרי מי כמוכה (שמות טו יא), או מאומרי מי ה' (שם ה ב), אמר לה את שמואל העלי לי (ש"א שם), עשתה מה שעשתה והעלתה, ותרא האשה את שמואל ותזעק (קול) [בקול] גדול ותאמר למה רמיתני ואתה שאול (שם שם יב), מהיכן ידעה, אמרו רבותינו, לא כשם שעולה ללך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליולמטה, כדרך כל האדם, ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה, ויאמר לה המלך [אל תיראי כי] מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שם שם יג), עולים תרי, ומי היו משה ושמואל, כששמע שאול כן נתיירא שקרא אחד ועמדו שנים, ויאמר לה מה (תוארו) [תארו] ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שם שם יב), שלשה דברים אמרו במעלה את האוב, המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו, השואלו שומע את קולו ואינו רואהו, העומדין שם לא רואין אותו ולא שומעין את קולו, איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש"א ב יט), תנא המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה, תני בשם ר' נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחית המתים, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד) וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש"א כח יד טו), לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי שעשית אותי ע"ז, לא כך שנינו כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ויש אומרים למה הרגזתני שאמר לו הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והיתי מתיירא, והרי דברים קלוחומר, ומה שמואל [רבן] של כל הנביאים היה מתיירא מיום הדין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאוד וגו' [ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות] (ש"א כח טו), למה לא אמר לו באורים ובתומים, אמר ר' יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי יד י) על שהרג נוב עיר הכהנים, ויעש ה' לך כאשר דבר בידי, ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש"א שם יז), א"ל [כד הוית גבן אמרת לי ו יתנה לרעך הטוב ממך, וכדו אמרת לרעך לדוד, א"ל] כד הוינא גביכון הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרין לך מלין דשקר דדחילת מ ינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט, ולא על חנם עשה לך את הדבר הזה, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק [וגו'], ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי (שם שם יח יט), עמי במחיצתי, כששמע כך וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ), אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח, ובנך מתמנין רברבן. אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו, מפני מראית העין, וזה שיורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב"ה למשה, דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, והראהו שאול ואת בניו נופלים בחרב, אמר לפניורבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, א"ל משה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שנרג שמקטרגין אותו. תנו רבנןעל חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג),

ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקב״ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ומפני מה אין פרצופין דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי הוא שנאמר (שם) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. תניא היה ר׳ מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחברו בקול במראה ובדעת. בקול ובמראה משום ערוה. ובדעת מפני הגזלנים והחמסנים: