מדרש על איוב א:6

כז אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹרוֹ שֶׁל אִיּוֹב שָׁטוּף בְּזִמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ״ז:י״ב) "הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם, וְלָמָּה זֶה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ". וּכְתִיב: (ש"ה ז) "שׁוּבִי שׁוּבִי [הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי] וְנֶחֱזֶה בָּךְ". אֵימָא בִּנְבוּאָה? דִּכְתִיב: (ישעיהו א׳:א׳) "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ", אִם כֵּן "לָמָּה זֶה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ" (אַמַּאי) [לָמָּה לִי?]. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (רות א׳:א׳) "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים"? דּוֹר שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטָיו. אָמַר לוֹ: טֹל קֵיסָם מִבֵּין (שיניך) [עֵינֶיךָ], אָמַר לוֹ: טֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ. אָמַר לוֹ: (ישעיהו א׳:כ״ב) "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים". אָמַר לוֹ: (שם) "סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הָאוֹמֵר: מַלְכַּת שְׁבָא "אִשָּׁה הָיְתָה", אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. מַאי 'מַלְכַּת־שְׁבָא'? 'מַלְכוּתָא־דִּשְׁבָא'. (איוב א׳:ו׳) "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה', וַיָּבוֹא גָּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם וְגוֹ', וַיֹּאמֶר ה' אֶת הַשָּׂטָן: מֵאַיִן תָּבֹא? וְגוֹ' מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׁטְתִּי בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְלֹא מָצָאתִי נֶאֱמָן כְּאַבְרָהָם עַבְדְּךָ, שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: (בראשית י״ג:י״ז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְנֶנָּה" (ובשעה) [אֲפִלּוּ הָכִי, בְּשָׁעָה] שֶׁבִּקֵּשׁ לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה, לֹא מָצָא מָקוֹם לִקְבוּרָה, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ. (איוב א׳:ח׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ (עַל) עַבְדִּי אִיּוֹב, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר" וְגוֹ'. מַאי "וְסָר מֵרָע"? אָמַר (רבה) [רַבִּי אַבָּא] בַּר שְׁמוּאֵל: אִיּוֹב, וַתְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה, מִנְהֲגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם נוֹתֵן חֲצִי פְּרוּטָה לְחֶנְוָנִי, וְאִיּוֹב וִתְּרָהּ מִשֶּׁלּוֹ.

רבי אליעזר בן הורקנוס פתח (תהלים קו, ב): "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ". וכי יש אדם בעולם שהוא יכול למלל גבורתו של הקדוש ברוך הוא, או להשמיע כל תהלתו? אפילו מלאכי השרת אינן יכולים לספר אלא מקצת גבורותיו. ויש לנו לדרוש במה שעשה ובמה שהוא עתיד לעשות, למען יתרומם שמו של הקדוש ברוך הוא, בבריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (תהלים קמה, ד): "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ".

היכל ראשון: הוא נקרא בור (בזוהר אקרי בור ריקא), והבור ריק וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בו שלא יפול, אלא כולם דוחים אותו שיפול בתוכו. בהיכל הזה ממונה אחד ושמו דומ״ה (עי׳ אוצר ישראל ערך דומה) והוא עומד כאן בהיכל הזה ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז הנשמות שדוחה המלאך הקדוש טהריא״ל. ותחת הממונה דומה יש ממונה אחר ושמו פתו״ת ותחת ידו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה, והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בנאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו, וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה, והממונה הזה נקרא ג״כ סרסורי״ה כי הוא סרסור העבירה. והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטו אחרי עצתו. כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו, וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו. לפנים בהיכל הזה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם. על כל ההיכל הזה ממונה אחד ושמו גמגומ״א והוא אדום כוורד והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל ראשון של קדושה, וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית עולה עמה עד היכל ז׳ של קליפה ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו, וזה שאמר הכתוב ויבא גם השטן (איוב א׳:ו׳) ג״ם שם השטן שהוא גמגומ״א. ותחת ידו כמה מלאכי חבלה ממונים לאחוז בכל דברי נבלות או דבר פגום שיוציא האדם בשפתיו ושומרים אותו, וכאשר האדם מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז נטמאים אותם הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן ואז כביכול תשש כח הקדושה, ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא. עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד ושמו טפסוריני״א (בזוהר: ספסיריטא) ותחת ידו כמה מלאכי חבלה, והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו, ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה ואומרים זה קרבן של פלוני שהקריב אלינו, ומכריזים ואומרים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר, ובת קול יוצאת שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממני, והיכל הזה נקרא שטן בור (בור שטן).