מדרש על אסתר 2:11

כְּתִיב (שמות יז, יד): וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז, שְׁנַיִם חָשׁוּ וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ, משֶׁה נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, יַעֲקֹב נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ, דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. יַעֲקֹב אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַיִּירָא, אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מִתְפַּחֵד, דִּכְתִיב (בראשית לב, ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב וגו', אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה. משֶׁה, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁאַתָּה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וּכְתִיב (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה', אֲבָל דָּוִד וּמָרְדֳּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ, דָּוִד אָמַר (שמואל א יז, לו): גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, אָמַר דָּוִד וְכִי מָה אֲנִי סָפוּן שֶׁהִכֵּיתִי חַיּוֹת רָעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא אָמַר שֶׁמָּא דָּבָר עָתִיד לֵיאָרַע אֶת יִשְׂרָאֵל וְהֵן עֲתִידִין לִנָּצֵל עַל יָדִי. מָרְדֳּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים, אָמַר אֶפְשָׁר לְצַדֶּקֶת זֹאת שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל, אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיֵּאָרַע עַל יִשְׂרָאֵל וַעֲתִידִים לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים (אסתר ב, יא), לִשְׁאֹל עַל כִּתְמָהּ וְעַל נִדּוּתָהּ. לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהּ כְּשָׁפִים. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה דָרַשְׁתָּ שְׁלוֹם נֶפֶשׁ אַחַת, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, חַיֶּיךָ סוֹפְךָ לִדְרשׁ שְׁלוֹם אֻמָּה שְׁלֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

יעקב נתן לו רמז ולא חש, שנאמר: "והנה אנכי עמך ושמרתיך" (בראשית כח טו), והוא היה מפחד ויירא, שנאמר: "ויירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית לב ח). אדם שהקב"ה הבטיחו היה ירא ומפחד? אלא שאמר יעקב אבינו: אוי לי, שמא יגרום החטא. דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר: "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך" (שמואל א יז לו). אמר דוד: וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו? אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להינצל על ידי. מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך" וגו' (אסתר ב יא), אלא אמר מרדכי: איפשר חסידה זו תנשא לערל זה? אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה.