מדרש על אסתר 6:11

דָּבָר אַחֵר, וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וגו'. אֲתָא לְגַבֵּי מָרְדֳּכַי וַאֲמַר, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ, כַּמָּה בִּישׁ גַּדָּא דְּהַהוּא גַּבְרָא, אֱמֶשׁ אֲנִי הָיִיתִי עָסֵיק לְהַתְקִין לֵיהּ צְלִיבָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּין לֵיהּ כְּלִילָא. אֲנִי הָיִיתִי מְתַקֵּן לְךָ חֲבָלִים וּמַסְמֵרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּן לְךָ לְבוּשׁ מַלְכוּת. אֲנָא בָּעֵינָא מִן מַלְכָּא לְמִיצְלִיב יָתָךְ עַל צְלִיבָא, וְהוּא אֲמַר לִי לְמִירְכַּב לָךְ עַל סוּסְיָא, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ וְעָבֵיד לֵיהּ כָּל מַה דַּאֲמָרָן לְעֵיל. וְכֵיוָן דְּרָכֵיב, הִתְחִיל מְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִּלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. תַּלְמִידָיו מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים ל, ב): זַמְרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. אוֹתוֹ רָשָׁע מָה הָיָה אוֹמֵר (תהלים ל, ב): וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. אֶסְתֵּר מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל ה' אֶתְחַנָּן מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְרֵנִי שִׂמְחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. בִּתּוֹ שֶׁל הָמָן נִשְׁקְפָה מִן הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בַּצְּלִיבָא, וְכֵיוָן שֶׁרָאֲתָה מָרְדֳּכַי רוֹכֵב וְאָבִיהָ מַכְרִיז לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, הִשְׁלִיכָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וּמֵתָה.

דָּבָר אַחֵר, זֶה הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (הושע יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים כו, ו ז): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה. יָכוֹל אַף לְהַקְרִיב פָּרִים וְאֵילִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה. לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים רִבּוֹן הָעוֹלָם, הַנְּשִׂיאִים חוֹטְאִים וּמְבִיאִים קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לָהֶם, מָשִׁיחַ חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אָנוּ אֵין לָנוּ קָרְבָּן. אָמַר לָהֶם (ויקרא ד, יג): וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגוּ וגו'. אָמְרוּ לוֹ עֲנִיִּים אָנוּ וְאֵין לָנוּ לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת. אָמַר לָהֶם, דְּבָרִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וַאֲנִי מוֹחֵל עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם. וְאֵין דְּבָרִים אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, א): אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, אָמַר לָהֶם בְּכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ לְפָנַי וַאֲנִי מְקַבֵּל, אֲבוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם לֹא בִּתְפִלָּה פָּדִיתִי אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ. בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא בִּתְפִלָּה עָשִׂיתִי לָהֶם נִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וּמַה אָמַרְתִּי לוֹ (יהושע ח, יח): נְטֵה בַּכִּידוֹן. בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים בִּבְכִיָּה שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, ז): וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. בִּימֵי שְׁמוּאֵל לֹא בִּתְפִלָּה שָׁמַעְתִּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'. וְכֵן אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִכְעִיסוּנִי בִּשְׁבִיל שֶׁבָּכוּ לְפָנַי רִחַמְתִּי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ו): כֹּה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וגו', הֱוֵי אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לֹא זְבָחִים וְלֹא קָרְבָּנוֹת אֶלָּא דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'. לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים כו, ו): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, אֵינִי אוֹמֵר לְהַקְרִיב לְךָ, אֶלָּא לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה, שֶׁאֲנִי מוֹדֶה לְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, אָמַר משֶׁה (דברים לג, כז): מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּזְכוּתָן נִבְרָא הָעוֹלָם וַעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד. רַבִּי אוֹמֵר (דברים לג, כז): וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, זֶה הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ז, ו): אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, וְלָמָּה צַר וְאוֹיֵב, אֶלָּא צַר לְמַעְלָן וְאוֹיֵב לְמַטָּן, צַר לָאָבוֹת וְאוֹיֵב לַבָּנִים, צַר לִי וְאוֹיֵב לְךָ. (דברים לג, כז): וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, אֵלּוּ בָּנָיו. (דברים לג, כח): וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֵין עַיִן אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵמָה וַיְעַצֵם אֶת עֵינֵיכֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גְּדוֹלָה חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל טוֹבָתָן, שֶׁהוּא מוֹרִיד לָהֶם מָן מִן הַשָּׁמַיִם וּמַעֲלֶה לָהֶם מִן הָאָרֶץ טָל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, יד): וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְכֵן (דברים לג, כח): אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, אָמַר לָהֶם (דברים לג, כח): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה', בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים לג, כח): מָגֵן עֶזְרֶךָ, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כ): אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. (דברים לג, כח): וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ, כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ כְּנֶגֶד הַחֶרֶב. (דברים לג, כח): וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ, כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, ו): וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. (דברים לג, כח): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ, בִּימֵי מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ו, יא): וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס, מִי גָרַם לְמָרְדְּכַי לָבֹא לִידֵי הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת, אֱמֹר שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וּמָרְדְּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, מֵאַחַר שֶׁרָאָה עַצְמוֹ בִּגְדֻלָּה לֹא הֵגֵס לִבּוֹ וְלֹא עָמַד מִן הַתְּפִלָּה, אֶלָּא (אסתר ו, יב): וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה. (דברים ל, ז): וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, לֹא עָלֶיךָ אֶלָּא עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ, וְאַתָּה תַעֲמֹד לְךָ מִן הַתְּפִלָּה, לָאו, אֶלָּא מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, (דברים ל, ח): וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ו, יב): וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, שֶׁחָזַר לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים. אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר, זֶה הַדָּבָר, לְפִי שֶׁלֹא הִתְרַצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ.

מיד לקח המן הלבוש והסוס והלך אצל מרדכי ושאל לו בשלום, אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים, אמר לו המן קום לבוש פורפוריון של מלך, אמר לו רשע אין אתה רואה כי אני לבוש שק ויושב על האפר ממה שעשית לי, אלא הוליכני לבית המרחץ ואחר כך אלבש פורפריון של מלך, מה עשתה אסתר צותה לבל יעשה מרחץ ואם יאמר המן לבעלי המרחץ להדליקו אל ישמעו לו, הלך המן בכל המרחצאות ולא מצא והדליקו בעל כרחו הוא בעצמו, ושלח לבנו הגדול לקרא את מרדכי למרחץ, לקח מרדכי והכה אותו ברגליו, אמר לו ולמה לא בא אביך בעצמו והלא עבד הוא לי, הלך אצל אביו ואמר לו, הלך הוא בעצמו בעל כרחו ונכנס עמו לבית המרחץ וגלח את ראשו ויצא והלבשו אמר עלה ורכוב על הסוס, אמר לו מענוי הצום אין בי כח לעלות ולרכוב על הסוס, מה עשה המן השפיל את עצמו ונתן מרדכי רגלו על צוארו ועלה ורכב על הסוס, ומדרמי עליה חד כרעא בטש ביה בכרעא אחריתי, אמר לו המן והלא כתוב בתורה בנפול אויבך אל תשמח, אמר לו רשע בישראל כתוב זה, אבל באומות העולם ואתה על במותימו תדרוך, ובא מרדכי אצל המלך, והוא מכריז עליו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, וישב לו במושב כבודו על שער המלך, והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש על מה שאירע לו.