מדרש על במדבר 2:20: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

פרק ח׳) שלחן שעשה משה במדבר ארכו שתי אמות ורחבו אמה וקומתו אמה ומחצה, שנאמר ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו (שמות כ"ה כ"ג). ר׳ יהודה אומר באמה של חמשה טפחים, מכאן אמרו שלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה, ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה, נתן ארכו של לחם כנגד רחבו של שלחן קופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן. ר׳ מאיר אומר ארכו של שלחן שנים עשר טפחים ורחבו ששה טפחים, ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה קופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, וטפחיים רווח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהם. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה (ויקרא כ״ד ז׳), אמר להם והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳ כ׳) (ר״ל כי הוראת "על" אינו עליו ממש אלא בצדו).

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, תָּנֵי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִים, אָמַר לָהֶם מָה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ, שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל, וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא, יב): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. וְעוֹד דָּרַשׁ בָּהּ (דברים כו, יז יח): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וגו' וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה בָּעוֹלָם, (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כַּדָּרְבָן, לוֹמַר לָךְ מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִין לֵב לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: נְטוּעִים, מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִים וְרָבִים. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הוֹאִיל וְהַלָּלוּ מְטַמְאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין, הֵיאַךְ אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לְךָ לֵב שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְטַמְּאִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמְטַהֲרִין, אֶת דִּבְרֵי הָאוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי הַפּוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי הַמַּכְשִׁירִין, בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לָהֶם אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא מַה הַדָּרְבָן הַזֶּה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם הַזֶּה לִדְרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַמִּשְׁנָה קָרְאָה אוֹתוֹ מַרְדֵּעַ, וְהַמִּקְרָא קָרָא אוֹתוֹ דָּרְבָן וּמַלְמָד, דִּכְתִיב (שופטים ג, לא): בְּמַלְמַד הַבָּקָר, וְכֵן (שמואל א יג, כא): וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. אָמַר רַבִּי נָתָן לָמָּה נִקְרָא מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דֵעָה בַּפָּרָה, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ דָּרְבָן, שֶׁדָּר בִּינָה בַּפָּרָה, וְלָמָּה נִקְרָא מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בַּתֶּלֶם שֶׁלָּהּ, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, דָּרִים בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם וּמוֹרִים דֵּעָה בָּהֶם וּמְלַמְּדִים אוֹתָם דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נְטוּעִים הֵם בָּאָדָם כְּשֶׁהוּא מְשַׁמְּרָם, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ בַּנְּטִיעָה, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן מִשְׁתָּרְשִׁים לְכָל מָקוֹם, כָּךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים נִכְנָסִים וּמִשְׁתָּרְשִׁים בְּכָל הַגּוּף. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בָּאָדָם, בִּזְמַן שֶׁבַּעַל תּוֹרָה נִכְנַס לְתַלְמוּד וְהֵם נֶאֱסָפִים לִשְׁמֹעַ. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, רַבִּי יוֹחָנָן מְבָרֵךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת לוּלָב, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים עַל מִצְוַת הַזְּקֵנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְבָרֵךְ כָּל יוֹם עַל נְטִילַת לוּלָב, וְאֵין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֶה לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו', וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם הֵם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא סָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, וּמַה טַּעַם עֲבַד כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וגו' נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי חֲכָמִים מֵרוֹעֶה אֶחָד נִתְּנוּ. (קהלת יב, יב): וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהָר, יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה הֱוֵי זָהִיר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים א, ב): כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, טוֹבִים דִּבְרֵי דּוֹדִים מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, לָמָּה, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְתוּמָה, וְכֻלָּהּ סִימָנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יט): וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם, סִימָנִין בְּפִיהֶם, אֲבָל מִתּוֹךְ דִּבְרֵי חֲכָמִים אָדָם מוֹרֶה כָּרָאוּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים אֶת הַתּוֹרָה, וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְדַיְּרִין בִּינָה בִּבְנֵי אָדָם. דָּבָר אַחֵר, וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא סַדְרוֹנַנְיָא אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם לָמָּה לֹא נִתְּנוּ בִּכְתַב דִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, אֱמֹר לוֹ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב כָּל דִּבְרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, מַהוּ מֵהֵמָּה, מַה נִּכְנְסָה בָּךָ אִם בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵי סוֹפְרִים, לָמָּה, שֶׁאִלּוּ בָּאתָ לִכְתֹּב דִּבְרֵיהֶם אֵין קֵץ וְסוֹף לַדְּבָרִים לַעֲשׂוֹת סְפָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, אֲבָל מַה יֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת, שֶׁיְהֵא מְיַגֵּעַ בְּשָׂרוֹ הַרְבֵּה לַהְגּוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לו, כו): וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּלַהַג דִּבְרֵי חֲכָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֶֹּׂרְךָ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, הֱוֵי: בָּשָׂר. דָּבָר אַחֵר, אִם יָגַעְתָּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה נַעֲשָׂה בָּשָׂר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּשָׂר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, טז): בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, כַּהֲדָא סְפַיְרָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵן מְלַקְטוֹת וְזוֹרְקוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים, זֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעַם אֶחָד וְזֶה אוֹמֵר טַעַם שֵׁנִי, שֶׁמָּא דִבְרֵיהֶם פּוֹרְחִים הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר (קהלת יב, יא): וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, לֹא אָמַר וּכְמַשְׂמְרוֹת קְבוּעִים, אֶלָּא נְטוּעִים, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אוֹתָם כְּמַסְמְרוֹת, וְהַמַּסְמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה נוֹחַ לִשְׁלוֹף, לְכָךְ אָמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, שָׁרָשִׁין שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים קָשִׁים לֵעָקֵר, וְלָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵיהֶם כַּמַּסְמֵר, לְפִי שֶׁהַמַּסְמֵר שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשַׁנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְשָׁרָשִׁים שֶׁל אִילָן הַנְּטוּעִים אַף עַל פִּי שֶׁקָּשִׁים לֵעָקֵר, אֲבָל אֵין בָּהֶם כֹּחַ כְּכֹחוֹ שֶׁל בַּרְזֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, נִתַּן לְדִבְרֵי תוֹרָה כֹּחַ שֶׁל בַּרְזֶל וּכְמַטָּעֵי שָׁרָשָׁיו שֶׁל אִילָן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אָנוּ קוֹרְאִין מַסְמֵרוֹת, וְאֵין כְּתִיב אֶלָּא מַשְׂמְרוֹת, מַה מִּשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף סְפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הֵקִישׁ דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן אֲמִתִּים כְּמוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת, מַשְׂמְרוֹת כְּתִיב, מַה מִּשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַמַּשְׂמֵרִין עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בָּעֵי כַּמָּה מַסְמֵרִין יִהְיוּ בּוֹ בַּסַּנְדָּל, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רַב הוּנָא אָמַר שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כה): בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. דָּרַשׁ רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא תִּשְׁעָה. רַבִּי הָיָה נוֹתֵן אַחַד עָשָׂר עַל זֶה וּשְׁלשָׁה עָשָׂר עַל זֶה, מִנְיַן מִשְׁמָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, הַמַּסְמֵר הַזֶּה אַתְּ קוֹבְעוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁתַּחְזֹר וְתִטְלֶנּוּ מְקוֹמוֹ נִכָּר, כָּךְ כָּל מִי שֶׁפָּשְׁטוּ בּוֹ חֲכָמִים יָד, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וְקִבְּלוּהוּ, סוֹפוֹ לִטֹּל שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה יוֹצְאִין מִפִּי בַּעֲלֵיהֶם כְּתִקֻּנָּן הֵם עֲרֵבִים לְשׁוֹמְעֵיהֶם. כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יוֹצְאִים מְמֻסְמָסִים הֵם מָרוֹת לְשׁוֹמְעֵיהֶן, כְּמַשְׂמְרוֹת, כְּמַסְמָרוֹת. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵימָתַי הֵם נְטוּעִים דִּבְרֵי תוֹרָה בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן, כָּל זְמַן שֶׁרַבּוֹ קַיָּם הוּא הָיָה מַפְלִיג לוֹמַר כָּל זְמַן שֶׁנִּצְרַךְ הֲרֵי רַבִּי לְפָנַי וַאֲנִי שׁוֹאֲלוֹ, מֵת רַבּוֹ, הֲרֵי יָגֵעַ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה לְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ, יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין לוֹ לְמִי לִשְׁאֹל, הֱוֵי אֵימָתַי הֵן נְטוּעִין בָּאָדָם הַזֶּה, בִּזְּמַן שֶׁבַּעֲלֵיהֶן נֶאֱסָפִים מֵהֶן. נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אוֹמֵר טַעְמוֹ וְזֶה אוֹמֵר טַעְמוֹ, דִּבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה וְשֶׁל אֵלֶּה כֻּלָּם נִתְּנוּ מִן משֶׁה הָרוֹעֶה מַה שֶּׁקִּבֵּל מִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, תָּנֵי מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאִם שָׁמַע אָדָם דָּבָר מִפִּי קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְהֵא בְּעֵינָיו כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יא, יג): וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חָכָם אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹם, וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי חֲכָמִים אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, וְאֵין אֲסֻפּוֹת אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי סַנְהֶדְרִין אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. וְאוֹמֵר (שמות ג, א): וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה, לֹא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי משֶׁה אֶלָּא כְּשׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד, (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה. אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ז, ה): עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֵינַיִךְ, אֵלּוּ זְקֵנִים הַמִּתְמַנִּים עַל הַצִּבּוּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם. בְּרֵכוֹת, מַה בְּרֵכָה זוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כָּךְ אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנִּגְמָרִים בְּעֵצָה וּמַחְשָׁבָה, וְהֵיכָן נִגְמָרִים בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק, עֲשִׂיתֶם אֶת הַתּוֹרָה קַוּוּ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ (מלכים א יט, טו): שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וְאוֹמֵר (מלאכי ג, כב כג): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי וגו' הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו'. וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כָּתַבְתִּי לְךָ הִזָּהֵר וְאַל תּוֹסֶף עֲלֵיהֶם, לָמָּה, עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק שֶׁאֵינוֹ מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים כְּאִלּוּ קוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, הֱוֵי: הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵין קֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, הֲרֵי לְךָ הַמּוֹסִיף סֵפֶר מַהוּ עָנְשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאַף הַהוֹגֶה מִתְיַגֵּעַ בָּהֶן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר, שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נִנְעֶרֶת מִן עֲפָרָהּ, כְּהַהִיא דִתְנֵינַן וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים. דָּבָר אַחֵר, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מַה הַמַּסְמֵר הַזֶּה הַנָּטוּעַ בַּדֶּלֶת הוּא מְקַיֵּם הַדַּפִּין, כָּךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹזְרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם, תֵּדַע לְךָ מִיַּעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם עָשָׂה אֶת הַקָּטָן קֹדֶם לַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כ): וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה, וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, אַל תִּקְרֵי כַּדָּרְבֹנוֹת אֶלָּא כִּדְרַבָּנוּת, כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּזַר שֶׁתְּהֵא הָרַבָּנוּת לְאֶפְרַיִם קִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרוֹ כְּמַסְמֵר הַנָּטוּעַ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְגָזַר יַעֲקֹב עַל אֶפְרַיִם שֶׁיְהֵא רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אֲשִׂימֶנּוּ רִאשׁוֹן לְכָל דָּבָר, בַּשּׁוֹפְטִים וּבַדְּגָלִים וּבַמְּלָכִים וּבַקָּרְבָּנוֹת. בַּשּׁוֹפְטִים, יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט, (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, וְאַחַר כָּךְ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה. בַּדְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, יח): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ב, כ): וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה. בַּמְּלָכִים, יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הָיָה מִשֶּׁל אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי מִשֶּׁל מְנַשֶּׁה, אַף קָרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים כְּשֶׁבָּאוּ לְהַקְרִיב, אֶפְרַיִם מַקְרִיב רִאשׁוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמְנַשֶּׁה אַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ז, נד): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ:

מזבח אדמה תעשה לי יכול אדמה ודאי ת"ל(דברים כ״ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה דברי ר' יהודה: ר' מאיר אומר תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה: תעשה לי. ולא שנתנולו ולא שנשתקצו בעבודת אחרים מכאן גנזו בני חשמנאי את אבני מזבח ששיקצום מלכי יון: תעשה לי. כל מקום שנ' לי הרי הוא קיים לעולם: גדולה עבודה שהרי לא פתח הכתוב אלא בה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו: וכן את מוצא באהל מועד שלא פתח לו אלא בעבודה תחלה שנ' (ויק' א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה': וכן את מוצא בכניסתן לארץ שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (יהושע ח' ל"א) אז יבנה יהושע מזבח: אף לעתיד לבוא אין פותחין אלא בעבודה תחלה שנ' (תהלים ס"ו י"ג) אבוא ביתך בעולות: וכן את מוצא בעלייתן מן הגולה שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (עזרא ג' ג') ויכינו את המזבח על מכונותיו: וזבחת עליו יכול שתהא זביחה בראשו של מזבח ת"ל (דברים י"ב כ"ז) ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך: אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במדבר ב' כ') ועליו מטה מנשה: את עולותיך ואת שלמיך. אין לי אלא עולה ושלמים מניין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת"ל את ואת: מניין לקומץ וללבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת"ל את ואת: מניין לאיסורי חטאת ואיסורי אשם ואיסורי קדשי קדשים ואיסורי קדשים קלים ת"ל את ואת: בכל מקום אשר אזכיר את שמי. מכלל שנ' (דברים י"ב ה') לשום את שמו שם ואומר (במדבר ו' כ"ז) ושמו את שמי על בני ישראל יכול לא תהא ברכת כהנים נוהגת אלא במקדש: בגבולין מניין ת"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי: או יכול מזכיר את השם בגבולין ת"ל אבוא אליך וברכתיך סרס את המקרא זה והפכיהו בכל המקום אשר אבוא אליך שם תזכיר את שמי בברכתיך מכאן אמרו במקדש מזכיר ככתבו ובמדינה בבנויו: ד"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ר' חנניה בן תרדיון אומר מניין לשלשה שיושבין ועוסקין בתורה שהשכינה ביניהן שנ' (תהלים פ"ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט: ר' חלפתא איש כפר חנניה אומר משמו שניים מניין שנ' (מלאכי ג' ט"ז) אז נדברו יראי [ה'] איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע: אחד מניין שנ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: