Quotation_auto על במדבר 2:20

ועשית שלחן. השלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה ונותנו ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים ומחצה מכאן וטפחים ומחצה מכאן נמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר שלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים מכאן וטפחים מכאן וטפחים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהן. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו והלא נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם והלא נאמר ועליו מטה מנשה ארבעה כניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כדי שיהו סומכין בהן שנים מסדר הזה ושנים מסדר הזה עשרים ושמונה קנים כחצי קנה חלול ארבעה עשר לסדר הזה וארבעה עשר לסדר הזה. לא סדור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית. שתי שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן שמעלין בקודש ולא מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין. ארבעה מקדימין לפניהן שנים ליטול שני סדרין ושנים ליטול שני בזיכין. המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד. רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד. הלכו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. בן זומא אומר ונתת על השלחן לחם הפנים לפני תמיד לחם שיהיה לו פנים. איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה. רבי יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי בזיכין מקום עביד להו. בשלמא למאן דאמר כתיבה פרוצה היינו דהוו יתבי קנים אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו יתבי. מורשא עביד להו. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמוך ליה סניפין ללחם אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי סמכי להו סניפין ללחם דעגלין להו מיעגלי. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת הינו דבעינן סניפין. אלא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת סניפין על גבי שלחן מונחין. אלא למאן דאמר כמין תיבה סניפין היכי מנח להו אארעא מנח להו. אין דאמר רבי אבא בר ממל לדברי האומר כמין ספינה רוקדת סניפין על השלחן מונחין. לדברי האומר כמין תיבה פרוצה סניפין על גבי קרקע מונחין. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה הלחם מעמיד הסניפין והסניפין מעמידין את הלחם. כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת. תניא כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כמין דוקרין היו שסומכין בהן את הלחם שהוא כמין ספינה רוקדת. אמר רבי יוחנן לדברי האומר טפחים ומחצה כופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה. ולדברי האומר טפחים כופל נמצא שלחן מקדש שנים עשר טפחים למעלה. והאיכא קנים, קנים שקועי משקע להו מאי טעמא משום איעפושי לחם. סוף סוף מיעפש לחם. דמגבה להו פורתא. והאיכא ההוא פורתא, כיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. והאיכא בזיכין בזיכין בגויה דלחם הוו יתבי ובהדי לחם הוו קיימי. והא איכא קרנות, קרנות לגויה דלחם כייף להו ולחם עליהם מנח ליה. והאיכא מסגרתו, מסגרתו למטה היתה. ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, פרקודי הוה מיפרקדא ולחם בגויה דשלחן הוה יהיב. כדתניא רבי יוסי אומר לא היו שם סניפין אלא מסגרתו דשלחן מעמדת את הלחם. אמר ליה מסגרתו למטה היתה. אמר רבי יוחנן לדברי האומר מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה. לדברי האומר למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי לך מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא. כלי עץ העשוי לנחת הוא וכלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טומאה. מאי טעמא דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן. שלחן נמי מיטלטל מלא וריקן הוא דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין להן לחם הפנים ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום, כדברי רבי יהושע בן לוי דאמר נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. ותיפוק ליה משום צפויו מי לא תנן השלחן והדולבקי שנפחתו או שחפן בשיש ושייר בהן כדי הנחת כוסות טמאין. רבי יהודה אומר כדי הנחת חתיכות שייר אין לא שייר לא. וכי תימא כאן בצפוי עומד כאן בצפוי שאינו עומד, והא בעא מניה ריש לקיש מרבי יוחנן בצפוי עומד או בצפוי שאינו עומד כשחפה לבזבזיו או כשלא חפה לבזבזיו אמר ליה לא שנא. וכי תימא עצי שטין חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגס הבאין ממדינת הים אבל בכלי מסימס חשיבי ולא בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אף כלי מסימס נמי בטלי מאי איכא למימר. שאני שלחן דרחמנא קריה עץ שנאמר המזבח עץ שלוש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצועותיו לו וארכו וקירותיו עץ. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. ארבעה סניפין של זהב וכו' מנא הני מילי, אמר רב קטינא אמר קרא ועשית קערותיו אלו דפוסין. כפותיו אלו בזיכין, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים. אשר יוסך שמחברים בהן את הלחם. ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים, העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי. התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שלחן. תנו רבנן עשרה שלחנות עשה שלמה שנאמר ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל. ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תתן על צלע צפון. אלא של משה באמצע חמשה מימינו וחמשה משמאלו. עשרה שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה שנאמר ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר על כולן היו מסדרין שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים. רבי יוסי אומר לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אלו שלשה שלחנות שהן במקדש. שנים שהיו באולם לפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ואין מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. תניא רבי יוסי אומר אפילו סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין את השלחן בלא לחם: