מדרש תנחומא
אִם בְּחֻקֹּתַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ, חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹר (איוב יד, ה). מַהוּ אִם חֲרוּצִים יָמָיו. בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא עוֹלָמוֹ, חָרַץ יָמָיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לְאֹתוֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (בראשית א, יד). וּלְמִי נְתָנָהּ. לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל (תהלים קמז, יט). מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ, חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם עֲשִׂיתֶם אֶת חֻקַּי, אֵין הַשָּׂטָן נוֹגֵעַ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יַעֲבֹר. אֲבָל אִם אֵינְכֶם עוֹשִׂים חֻקַּי, הֲרֵי הַשָּׂטָן נוֹגֵעַ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם וְגוֹ' (ישעיה כח, יט). חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹר. כָּךְ אָמַרְתִּי לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁאַל אֶת הַחָכְמָה, מָה אָמַרְתִּי לוֹ, וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד (מ״א ג, יג). אִם תְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַחֻקִּים, אֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת נוֹגֵעַ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךְ וְגוֹ' (שם פסוק יד). הֱוֵי, חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹר. אָדָם הָרִאשׁוֹן אִלּוּ שָׁמַר אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת שֶׁנָּתַתִּי לוֹ, לֹא הָיָה מֵת. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'.
תנחומא בובר
אם בחקתי תלכו וגו' (ויקרא כו ג). זש"ה אם חרוצים ימיו [ומספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור] (איוב יד ה), מהו אם חרוצים ימיו, כשברא הקב"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר והיו לאותות ולמועדים [ולימים ושנים] (בראשית א יד), ולמי נתנם לישראל, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [חקיו ומשפטיו לישראל] (תהלים קמז יט), מספר חדשיו אתך חקיו עשית (איוב שם), אמר הקב"ה לישראל, אם עשיתם (חוקיו) [חוקי], אין השטן נוגע בכם, שנאמר מדי עברו יקח אתכם (ישעיה כח יט), חקיו עשית ולא יעבור (איוב שם), כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה, ומה אמרתי לו, גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד (מ"א ג יג), ואם תקיים את התורה, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר לו והארכתי [את] ימיך (שם שם יד), חוקיו עישת ולא יעבור וגו'. אדם הראשון אילו שמר את התורה ואת המצות נתתי לו לא מת, לפיכך כתיב אם בחקותי תלכו וגו'.
אוצר מדרשים
כל יריחו כתיב וי״ו בר מן חד כתיב ה״א: בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה (מ״א ט״ז ל״ד) מלמד שלא היתה יריחו ממש אלא קריה ששמה יריחה ולא קיים דברי הנביא. ההלכוא (יהושע י׳ כ״ד) יתירה א׳ מלמד שהיה מלאך לפניהם. את תמנת סרח בהר אפרים (שם י״ט ג׳) וכתיב בתמנת חרס (שם כ״ד ל׳), בתחלה פירותיה מסריחין ולבסוף פירותיה משתמרין כחרס. וארבה את זרעך (יהושע כ״ד ג׳) וארב כתיב, שנעשה כאורב הזה, כמה דאת אמר וארב לו וקם עליו (דברים י״ט י״א), עשיתי לי אורב למיחמי דאי לא זכי דלא למיתן ליה בנין, ואי זכי למיתן ליה בנין. נושא עון (שמות ל״ד ז׳) בשי״ן כתיב לכשישוב מדרכו הרעה הוא נושא עונותיו, ויעלהו לעולה על החמה (מ"ב ג׳ כ״ז) חסר וי"ו מפני שהיה משתחוה לחמה. והמים להם חמה (שמות י״ד כ״ט) חסר וי״ו מלמד שנתמלאו המים עליהם חמה (חימה). יהי מארת (בראשית א׳ י״ד) חסר וי״ו מלמד שלא נברא אלא גלגל חמה תחלה.