צרור המור על התורה
ואמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו. לרמוז שבשאר הימים היה גוזר ואומר יהי רקיע יהי מאורות אבל ביום השבת נח אפילו מהדיבור שהיה מדבר בשאר הימים. ומכאן אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר כי אפילו הדיבור אסור בשבת וזהו וישבות ביום השביעי ואפילו מהדבור ובזה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו שהפרישו בזה משאר הימים. וכן רמז בזה שקדשו בנפש יתירה משאר הימים כמאמרם ז"ל. ולכן אנו אומרים נשמת כל חי בשבת לרמוז שיש לנו נפש יתירה בשבת ובה אנו משיגים חכמה יתירה בשבת לפי שהוא יום מוכן לכל השגה ובפרט לצדיקים שהם חיים וזהו נשמת כל חי. ולכן הצדיקים הראשונים היו זריזים בכבוד השבת והיו יוצאים לקבל השבת בע"ש לפי שאז באה לחול על ראשיהם והיא נקראת כלה והיו אומרים בואו ונצא לקראת שבת כלה היא כלה מהכל כלולה והיא כנסת ישראל היא מלכות בית דוד. ולכן היו אומרים ג"כ בואו ונצא לקראת שבת מלכתא והיא נפש דוד דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וכו' היא קשור הצדיקים שמתקשרים בה שנקראים חיים וזהו נשמת כל חי. ולכן אנו אומרים בכניסת שבת ופרוס עלינו סוכת שלומך כי היא סוכת שלום והיא סוכת דוד הנופלת ומתחברן עם ישראל כדכתיב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לכלתם כתיב. והיא נקראת שבת דמעלי שבת שבכניסת שבת היא באה וחלה על ראש הצדיקים. ולכן אמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו:
ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר אלקים יהי מאורות לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות (מארת כתיב) אם כן למה נבראת לבנה אלא צפה הקב"ה שאומות העולם עתידין לעשותן אלוהות אמר הקב"ה מה אם בשעה שהם ב' והם מכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלוהות אלו היו אחד על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי סימא שניהם נבראו להאיר שנאמר (יהי מאורות) והיו למאורות ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר. והיו לאותות אלו שבתות דכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. ולמועדים אלו ימים טובים דכתיב אלה מועדי ה'. ולימים אלו ראשי חודשים דכתיב עד חודש ימים. ושנים אלו ראשי שנים:
ילקוט שמעוני על התורה
רבי שמעון בן עזאי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי, אמר לה לך ומשול ביום ובלילה אמרה לפניו רבונו של עולם שרגא בטיהרא מאי מהני, א"ל לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים, דידה נמי לא סגי דלא אימני ביה דכתיב והיו לאותות ולמועדים, א"ל לכי ויקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן. לא הות מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח והיינו דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהי כפרה על שמעטתי את הירח: