עין יעקב
סב תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר, נִזְדַּעְזֵעַ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְנִינְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ: מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מַה נִּזְדַּעְזַעְתָּ? אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם, אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ? דִּכְתִיב: (איוב מ״א:י׳) "עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר". אָמַר רַב אַשִׁי: אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אַזְלִינָן בְּמִדְבָּרָא. וַהֲוָאִי אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדָן, פָּתַחְנָא וְנָקִירְנָא, וַאֲנַחְנָא אַעִישְׂבֵי, אַדְמַיְתִּינָן צִיבֵי, חָלַם [אַטְמָא] וְטַוִינֵיהּ. כִּי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חַזִינְהוּ לְהַנְהוּ גּוּמְרֵי, דַּהֲווּ קָא (מחממי) [מְלַחֲשֵׁי]. כִּי אֲתָאִי לְקַמֵּיהּ דְּאַמֵימַר, אָמַר לִי: הַהוּא עִישְׂבָא, סַמְתְּרֵי הֲוָה, הַנְהוּ גּוּמְרֵי, דְּרִיתְמָא הֲווּ. (בראשית א׳:כ״א) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִינִם הַגְּדֹלִים". הָכָא תַּרְגִימוּ: אַרְזִילֵי דְּיַמָא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זֶה לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דִּכְתִיב: (ישעיהו כ״ז:א׳) "בַּיוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה" וְגוֹ' (על לויתן וְגוֹ'.)
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(בראשית א כא) ויברא אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו אורזילי דימא רבי יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון דכתיב (ישעיה כז א) ביום ההוא יפקד ה׳ בחרבו הקשה וגו׳ על לויתן וגו׳:
בראשית רבה
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר תַּנִּינָם כְּתִיב, זֶה בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן שֶׁאֵין לָהֶם בֶּן זוּגוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּהֵמוֹת יֵשׁ לוֹ בֶּן זוּג, וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, יז): גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָא אָמַר, הַצָּבוּעַ הַזֶּה מִטִּפָּה שֶׁל לוֹבֶן הוּא, וְיֵשׁ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי צִבְעוֹנִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁל חַמָּה. רַבִּי יִרְמְיָה כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הַמַּרְבִּיעַ מֵחַיַּת הַיָּם מַהוּ, אָמַר לוֹ אַף הֵן כְּתִיב בָּהֶן (בראשית א, כא): לְמִינֵהֶם בַּהֲדָא. פָּרַס בֶּן לָקִישׁ מְצוּדָתֵיהּ לְכַהֲנָא, אוֹתִיב כַּהֲנָא, וַהֲלוֹא אַף הַדָּגִים כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶם, בְּהָא פָּרַס כַּהֲנָא מְצוּדָתֵהּ עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהֵיךְ עֲבִידָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה יָכוֹל אֲנִי מְקַיֵּם לָהּ מִשּׁוּם מַנְהִיג, מֵבִיא שְׁנֵי דָּגִים חַד מַיְירוֹן וְחַד אַסְפְּרוֹן, וְקוֹשְׁרָן בְּגֶמִי וּמַמְשִׁיכוֹ בַּנָהָר אוֹ בַיָּם, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, דִּתְנַן כִּלְאַיִם שֶׁאָמְרוּ הַנּוֹהֵג בָּהֶן אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וְלִנְהֹג יַחְדָּו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כא): וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף, זֶה הַטַּוָּס.