תנחומא בובר
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א א). כתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו' (תהלים קד ג), ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב"ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות (שם שם ד). ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ), ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף (ישעיה ו ב), ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב"ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א"ל ר' יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ (בראשית א כד) אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:
מדרש תהילים
על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה שאמר הכתוב (משלי טו ז) שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שעשו זר לארון שנאמר (שמות כה יא) ועשית עליו זר זהב. ולב כסילים לא כן אלו אומות עכו"ם שנעשו זרים למקום. דבר אחר שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יום ומיחדים שמו ערב ובקר. ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים טומטום הוא העולם. דבר אחר ולב כסילים לא כן. ר' יודן ור' פנחס אמרי אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר (בראשית א ז) ויהי כן. ואתם אומרים לא כן. חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. והא טב להון אם אינם עומדין ונותנין דין אלא כאיניש דאמר קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר רשעים שנים וחטאים שנים. אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ר' שמואל בר נחמני אמר פורעניות אחת מכלה אותן ואית לה הדין קרייא. על כן לא יקומו רשעים במשפט. במשפטים אין כתיב אלא במשפט. הדא הוא דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה. (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא בשתים:
מדרש תנחומא
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, לֹא אָמַר לוֹ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, זוֹ נִסָּיוֹן בְּתוֹךְ נִסָּיוֹן. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם הוּא הוֹלֵךְ. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת כֵּלָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו. וְאֶעֶשְׂךָ, אֵין כְּתִיב וַאֲשִׂימְךָ, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ. אָמַר לוֹ: אוֹתְךָ אֲנִי בוֹרֵא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ (בראשית א, ז), וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת וְגוֹ' (בראשית א, טז). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, אֵימָתַי עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם לְגוֹי גָדוֹל, מִשֶּׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל וְגוֹ' (דברים ד, ח).