Chasidut על בראשית 1:7

אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם (שמות לה א). והקשה למדן אחד הלא אין כאן מצות עשה דכתיב לעשות אותם. והנ"ל בזה כי כל עניני עולם צריכין תיקון ועשיה, והנה אם עושה מלאכת עולם על דרך הכנה שיהיו לו כל צרכו, כדי שאם ישבות מהעבודה יעבוד השי"ת בלי טורד ומונע, זו היא תיקונם ועלייתם. והנה איתא במסכת שבת (דף צ"ז ע"ב) רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים, אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה מסיני. והנה ל"ט מלאכות ותולדותיהן בהם נכללים כל עניני העולם, והנה עשיה הוא לשון תיקון, כמו שפירש רש"י על ויעש אלקים את הרקיע (בראשית א ז, ד"ה ויעש), וכמו ועשתה את צפרניה (דברים כא יב), והיינו אלה הדברים דהיינו ט"ל מלאכות כמו שדרשו רז"ל, אשר ציוה ה' לעשות אותם, ר"ל לתקן אותם, ומפרש האיך יהיו תיקונם ששת ימים תעשה מלאכה, על אופן שיום השביעי שבת לה' אלקיך, והבן.

עוד י"ל על פי מ"ש רז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) שבתחלת הבריאה לא נאמר מאמר בפירוש, כי אם בראשית נמי מאמר הוא. לפי שמתחלה נברא הכל במחשבה בכח ולא בפועל, ובדבור יצא מכח אל הפועל, ובמחשבה נברא במדת הדין ומאז לא נתקיים העולם על מכונו, כי נתגבר בו תהו ובהו וצריך לתיקון, וכמבואר בנזר הקודש (פרשה ג' סימן ג'), עיין שם. וידוע כי עשיה הוא לשון תיקון, כמו (בראשית א ז) ויעש אלקים את הרקיע, פירש רש"י (ד"ה ויעש) תקנו על עמדו. וז"ש (בראשית א א) בראשית ברא אלקים במדת הדין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר י"ב ט"ו), לכך (בראשית ב ג) אשר ברא אלקים לעשות צריך לתיקון, ומי יתקן, לזאת אמר (דברים ד לב) אשר ברא אלקים אדם על הארץ ובו תולה הכל לתקן, כי כך עלה ברצונו ית'.

ועבד וכו'. סומכי תל"ת אצבעי"א. מצאתי בספר ויקהל משה בשם רבו הגאון המפורסים מה"ר דוד אופנהייים, דיצא לו למתרגם זה על פי מה דאיתא בסודי רזי, דגהינ"ם הוא ק"פ אלפים פרסאות שהן ח"י אמות של הקב"ה, ממילא נשמע דאמה של הקב"ה הוא עשרת אלפים פרסאות, ואמרינן בגמרא (מנחות צ"ח ע"א) דכל אמה ששה טפחים, וכל טפח ד' אצבעות בגודל שהן ה' באצבע, ממילא כל אמה ל' אצבעות. והנה המעשר מל' הוא ג', ואמרינן בגמרא אליבא דרבא בפסחים (צ"ד ע"א) דאלף פרסאות הוי עובי דרקיע, ממילא הוי עשירית האמה דאמה של הקב"ה י' אלפים כנ"ל, ואם כן שפיר נשמע דסומכי דרקיע תל"ת אצבעו"ת כדברי המתרגם, ושפתים יושק וברוך שחלק מחכמתו ליריאיו, אם עדיין אנו צריכין למודעי למאי נפקא מינה הביא זה המתרגם. ונ"ל דק"ל דלמה לי ויע"ש (בראשית א ז), דהרי נאמר אחר כך ויהי כן. על כן פירש בדרך רמז, והנה "ויעש "אלקים "את עם הי"א אותיות, בגימטריא והי' אלף פרסאו"ת. גם תיבת א"ת, ר"ת תל"ת אצבעו"ת. ולפי זה עדיין אנו צריכין לבאר דעתו ויה"י כ"ן למה לי. נ"ל דקאי אתיבת מע"ל לרקי"ע, דדרשינן מיניה (ב"ר פ"ד ג') מלמד שתלוים באויר, ואי לא נאמר ויה"י כ"ן לא הוי ידעינן שזאת התלוים באויר נעשה תיכף ביום ב', הא באפשר לאחר זמן, על כן אמר ויה"י כ"ן תיכף וסמוך למאמרו ית' כנ"ל, ולדעתו ויעש מופנה לגזירה שוה נלמד דהרקיע כביכול נמדד באצבעות. נלמד בגזירה שוה כי אראה שמיך מעש"ה אצבעותיך (תהלים ח ד), כתיב הכא ויע"ש, וכתיב התם מעשי אצבעותיך. אך בירושלמי ברכות פרק קמא (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) תני בשם רב יהושע עובי של רקיע כשתי אצבעיים, וכן נמי דעת בן זומא בתלמודא דידן בחגיגה (ט"ו ע"א). ונראה דלמדו סתם בגזירה שוה, כתיב הכא ויע"ש, וכתיב מעשה אצבעותיך, מיעוט אצבעות שתים. ודע דודאי אלו הקדושים לא כיוונו להגשים ח"ו, דהאיך צודק ידים ואצבעות כלפי מעלה ח"ו, אבל כבר נודע דברי נבואה וכן דברי חכמים בתורה שבעל פה הכל דברו ברמז, וכוונתם על שמות הקדושים ואורות עליונים. וארמוז לך את אשר עם לבבי, הרקיע הוא המבדיל, והנה אצבע בגימטריא אהו"ה במילואו כזה אלף הי ויו הי, הוא השם הנרמז בר"ת "את השמים "ואת "הארץ, ונקרא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא, השם הזה הוא שם הדעת. והנה הרקיע נעשה להבדיל, והנה רמזו רז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דע"ה הבדלה מנין, וצוו להבדיל בין קודש לחול בברכת הדעת, להיות הבדלה בין העליונים לתחתונים נעשה על ידי הרקיע שנעשה במדיד"ת אצב"ע, היינו שם הדע"ת, הבן הדבר: