מדרש על בראשית 14:21: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ (משלי יח, טז). מַתָּנָה בִּשְׁבִיל שֶׁאָדָם נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ, מַרְחִיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַעֲשֶׂה בַּאֲבוּן רַמָּאָה שֶׁהָיָה דָּר בְּבָצְרָה. הָלְכוּ רַבּוֹתָיו לְשָׁם וּמְבַקְּשִׁים פַּרְנָסָה. הָיָה יוֹשֵׁב וְלֹא פָּסַק תְּחִלָּה עַד שֶׁפָּסְקוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, שֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵידַע כַּמָּה הֵם פּוֹסְקִין, כְּדֵי לִפְסֹק כְּנֶגֶד כֻּלָּן. לְכָךְ נִקְרָא אֲבוּן רַמָּאָה, שֶׁהָיָה מְרַמֶּה עַל כָּל הַמִּצְוֹת. מִשֶּׁיָּדַע כַּמָּה פָּסְקוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, פָּסַק כְּנֶגֶד כֻּלָּן. מֶה עָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ. נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל שְׂפָתָהּ אֶצְלָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, זֶה אַבְרָהָם, כְּשֶׁרָדַף אַחַר חֲמִשָּׁה הַמְּלָכִים, יָצָא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרָאתוֹ, אָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכוּשׁ קַח לָךְ (בראשית יד, כא). אָמַר אַבְרָהָם, הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְגוֹ' (שם פסוק כב כג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ מִחוּט, חַיֶּיךָ, אֲנִי מְקַיֵּם בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֶת בָּנֶיךָ, מַה יָּפוּ פְּעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים (שה״‎ש ז, ב). הֱוֵי, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא נְדָבָה, מַה כָּתוּב שָׁם, וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שמות לו, ג), שְׁנֵי בְּקָרִים. מַה זָּכוּ. הִרְחִיב אֶת גְּבוּלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ. בִּזְכוּת מַה הוּא מַרְחִיבוֹ. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, בִּזְכוּת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבַּלְתֶּם. דָּבָר אַחֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ.

כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֶלֶךְ סְדוֹם, אָמַר לוֹ: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאַתָּה הִצַּלְתָּנִי מִן הֲרִיגַת אוֹתָן מְלָכִים, שֶׁאִלּוּ הָרְגוּ אוֹתִי, הָיוּ נוֹטְלִין נַפְשִׁי וְאֶת מָמוֹנִי, טוֹל לְךָ אֶת מָמוֹנִי, שֶׁהִצַּלְתָּנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבַּע אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'. וְאֵין הֲרָמָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם (דניאל יב, ז). אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, לָמָּה? שֶׁהִבְטִיחָנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יַעְשִׁירֵנִי, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי, וַאֲבָרְכֶךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. וְאֶתְמְהָה,

וישב את כל הרכוש (שם טז). מיד ויצא מלך סדום (שם יז), כשראה אברהם רודף אחר ששה עשה מלכים ולגיונותיהם, הושיבו הקב"ה לימין, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני וגו' (תהלים קי א). אמרו באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום, שנאמר ירדפם יעבור שלם וגו' (ישעיה מא ג), מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר ויצא מלך סדםו לקראתו (בראשית יד יז). א"ל בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך (שם שם כא), רוצה ואינו רוצה, ואמר לו אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר והרכוש קח לך, מיד נשבע אברהם, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום והרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז).