פרקי דרבי אליעזר
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם".
מדרש שכל טוב
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים. כל צחוק שנאמר בו באברהם ושרה לשון תימה היא, כי כשאמרו לו לאדם בשורה טובה מופלאת הוא מתמיה, ובתוך התמיה מצחק בפיו, אבל אין שמחה הבאה מן הלב, שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק (בראשית יז יז), לשון תימה. צחוק עשה לי אלהים דבר של תימה עשה לי אלהים, כי בבחרותי לא נתן לי אלהים הריון, ואחרי בלותי נתן לי הריון:
מדרש שכל טוב
ואברהם ושרה זקנים. א"ר יוחנן הלא כבר כתיב הלבן מאה שנה וגו' (בראשית יז יז), ומה ת"ל ואברהם ושרה זקנים, אלא לפי שצריך לדרוש ששבו לנערותן, לפיכך חזר והפריש דבריו שבעת הבשורה היו זקנים, וחזרו לנערותן, שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א), א"ר אסא כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית: