מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה ושאר הנביאים: האבות כשהיה הקב"ה עלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בחיות ולא במרכבה ולא בשאר מיני הכבוד אלא על גבן היתה שכינה שורה: אמר ר' שמעון האבות הן הן המרכבה שנ' (בראשית י"ז כ"ב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם והנה ה' נצב עליו (שם כ״ח י"ג): מפני מה שהיו מקודשין לשרית השכינה: אבל שאר הנביאים היה עלה עליהן בכבוד כל אחד ואחד כפי כוחו: האבות כשהיה הקב"ה נגלה עליהן לדבר עמהן לא היה עלה לא בברקים ולא ברעמים ולא בקולות ולא בזוועות מפני שהן יודעין את כוחו ואת גבורתו ואת גדלו ואת גאונו: אבל שאר הנביאים היה הקב"ה עלה עליהן בקולות וברעמים ובברקים ולפידים לפי צורך בני דורן מפני מה מפני שאין בני דורן יודעין כוח גבורתו של הקב״ה הלויי בקולות וברקים והלויי יכנעו: האבות כשהיה הקב"ה עלה עליהן לצוותן לא היה מתנה עמהן אם בחקותי תלכו ואם בחקותי [תמאסו] (ויקרא כ"ו ג' וט״ו) מפני מה מפני שהן יודעין כוח מתן שכרן של צדיקים ופורענותן של רשעים ואינן צריכין להתרות בהן: אבל שאר הנביאים הלויי יפרש להן מתן שכרן [של צדיקים] ופורענותן [של רשעים] כמה פעמים והלויי יכנעו בני דורן: האבות כשהיה הקב״ה מדבר עמהן לא היה קולו (מרעים) [מרעיש] את העולם אלא בחשאי שלא היה הצורך להשמיע בני דורן: אבל שאר הנביאים כשהיה הקב״ה מדבר עמהן היה מרעיש את העולם שנ' (תהלים כ"ט ה') קול ה' שובר ארזים: בד"א עד שלא הוקם המשכן אבל משהוקם המשכן נתייחד מקום לדבור ולא היה העולם מרעיש: האבות כשהיה הקב״ה מצווה אותן לפנות מארץ לארץ לא היה מבטיחן משהוא עושה להן מפני מה מפני שהיו בעלי אמנה: אבל שאר הנביאים כמה הבטחות הבטיחן והלואי יאמינו בני דורן כמה הבטיח את אבתינו במצרים אל ארץ זבת ודבש (ג' ח') וכן במדבר אע"פ כן היו בספק: כמה הבטיחנו אף לנו רני עקרה (ישעיה נ"ד א') קומי אורי (שם מ' א') נחמו נחמו עמי (שם מ' א') גילי מאד בת ציון (זכריה ט' ט') הנה יום בא לה' (שם י"ד א') הנני שולח מלאכי (מלאכי ג' א') ואע"פ כן מתפוגגין: האבות לא היו צריכין לפרש להן שם המפורש אבל שאר הנביאים נתפרש להם השם: שהיו בני רודן [צריכין] לכך: ראייה לדבר ממשה רבינו שנא' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: לא נגליתי להם כמוך:
מדרש אגדה
והנה מלאכי אלהים] זה משה ואהרן. ד"א עולים ויורדים בו. יורדים ועולים מיבעי ליה, אלא אותן מלאכים שיצאו עמו מארץ ישראל לא הלכו עמו לחוצה לארץ, אלא עלו הם, וירדו אחרים לחוצה לארץ, ובשעה שעלו בשמים וראו דיוקנו של יעקב אבינו חקוק בכסא הכבוד אמרו והלא למטה הוא ומי הביאו כאן, ירדו וראו אותו ורצו להזיקו, מיד ירד הקב"ה להצילו, היינו דכתיב והנה ה' נצב עליו (פסוק יג), מכאן שחסידים הראשונים ורוכב עליהם, שנאמר ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית יז כב):