עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(ע״ב) אמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרות בסופה מאי טעמא דכתיב (דברים יא יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה. מראשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית. ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו דאמר רבי חנן כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה וכו׳. ואמר רבי יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן. צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב (משלי י ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳. ושינוי השם דכתיב (בראשית יז טו) ויאמר ה׳ אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ולבסוף וברכתי אותה וגם נתתי ממנה וגו׳. שינוי מעשה דכתיב (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה ויש אומרים אף שינוי מקום שנאמר (בראשית יב א) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מלכים ב ד׳:כ״ג) ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל.
עין יעקב
ז אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ, מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ, מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: (דברים י״א:י״ב) "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". 'מֵרֵשִׁית' כְּתִיב. "וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", (מכלל) [סוֹפָהּ], דְּאִית לָהּ אַחֲרִית. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָה שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״א:י״ז) "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ. דְּאָמַר רַבִּי חָנָן: כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם טז) "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם כג) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: 'צְדָקָה', 'צְעָקָה', 'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' וְ'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה'. 'צְדָקָה' דִּכְתִיב: (משלי י׳:ב׳) "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". 'צְעָקָה' דִּכְתִיב: (תהילים ק״ז:ו׳) "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" וְגוֹ'. וְ'שִׁנּוּי הַשֵּׁם' דִּכְתִיב: (בראשית י״ז:ט״ו) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ 'שָׂרָי' כִּי 'שָׂרָה' שְׁמָהּ". וְלִבְסוֹף: "וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה" וְגוֹ'. 'שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה' דִּכְתִיב: (יונה ג׳:י׳) "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה". [וּכְתִיב: "וַיִּנָחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה"]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף 'שִׁנּוּי מָקוֹם' שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ב:א׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" וְגוֹ'. וַהֲדַר, "וְאֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל". וְאִידָךְ? הַהוּא, זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהַנְיָא לֵיהּ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים־ב ד) "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". מִכְּלַל, דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבָּעִי לָהּ לְמֵיזַל!
תנחומא בובר
וישלח יעקב מלאכים. זש"ה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא יא), אימתי בשעה שאדם בארץ ישראל, מלאכים שבארץ ישראל משמרין אותו, וממי אתה למד מיעקב, שבשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מה כתיב ויחלם והנה סולם וגו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב), לא היה צריך לומר אלא יורדים ועולים, משאדם יורד הוא עולה, והוא אומר עולים ויורדים, א"ל אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל עלו להן וירדו אחרים לשמור אותו בחוצה לארץ, לא עשה אלא כשהוא בא מפדן ארם ירדו אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים (שם לב ג), מחנה אין כתיב כאן אלא מחנים, שתי מחנות, אותן הראשונים ואותן האחרונים, מה עשה יעקב, כיון שרצה לשלח אצל עשו, נטל מאלו ומאלו ושלח, ושנאמר וישלח יעקב מלאכים, ואל תתמה שהרי קטן ביתו דיבר עם המלאך, מי הוא זה זה יוסף, שכיון שאמר לו לך נא וראה וגו' (שם לז יד), מה כתיב וימצאהו איש וגו' (שם שם טו), מה אמר לו, ויאמר האיש נסעו מזה וגו' (שם שם יז). מהו דותינה שהיה אותו המלאך משמר דת יה, ואתה אל תתמה על יעקב ששלח מלאכים, ולא ביוסף, אלא אפילו הגר דיברו עמה המלאכים, מה כתיב ויקרא מלאך (ה') [אלהים] אל הגר (שם כאי ז), כמה מלאכים דברו עמה, ר' לוי אמר, ורבותינו אמרו ג', ומה אם השפחה מסיחה עם המלאכים, אל תתמה עם יעקב שהיה משלח את המלאכים, לפיכך כתיב וישלח יעקב מלאכים.