מדרש על בראשית 27:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וילך עשו השדה. מהו להביא, אף מן הגזל אם לא ימצא:

ועשה לי מטעמים וגו', ורבקה שומעת וגו', [וילך עשו השדה] (שם כז ד ה), כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות, לכך וילך עשו השדה לצוד ציד להביא.

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. עַשֵּׂר, בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. עַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְחַסֵּר. רֶמֶז לְמִפְרְשֵׁי יַמִּים, לְהַפְרִישׁ אֶחָד מִן עֲשָׂרָה לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה. אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, אִם זְכִיתֶם, סוֹף שֶׁהֵם יוֹצְאִין לִזְרֹעַ הַשָּׂדֶה. וְאִם לָאו, סוֹף שֶׁהַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה מִתְגָּרֶה בָּכֶם, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִּיב בּוֹ, וַיֵּלֵךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד (בראשית כז, ה). דָּבָר אַחֵר, אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. אִם זְכִיתֶם, סוֹפְךָ לְמֵיפַק לְחַקְלָךְ וְחַמִּי עַל מַה צָּרִיךְ מָטָר, וְתִתְפַּלֵּל וְתֵעָנֶה. וְאִם לָאו, סוֹף שֶׁשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לִקְבֹּר אֶת בְּנֵיהֶן בַּשָּׂדֶה. שָׁנָה שָׁנָה. אֵין מְעַשְּׂרִין מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעֲשַׂר דְּגָנְךָ. אִם תְּעַשֵּׂר, דְּגָנְךָ. וְאִם לָאו, דְּגָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְּגָנִי בְּעִתּוֹ (הושע ב, יא). אִם זְכִיתֶם, תִּירוֹשְׁךָ. וְאִם לָאו, תִּירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ (שם). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁתְּהֵא מוֹצִיא מַעֲשְׂרוֹתֶיךָ מִן הַמֻּבְחָר. הָא כֵּיצַד. בָּא בֶּן לֵוִי אֶצְלְךָ, אִם נָתַתָּ לוֹ מַעֲשֵׂר מִן הַמֻּבְחָר, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ מִן הַמֻּבְחָר, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כח, יב). וְאִם נָתַתָּ לוֹ מִן הַחִפּוּרִיּוֹת מִן הַקִּטְנִיּוֹת, יֵשׁ לִי לִתֵּן לְךָ כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתֵּן ה' אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר (שם פסוק כד). וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְגוֹ', רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן אוֹמֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יֵשׁ לְךָ אַרְבָּעָה בְּנֵי בָּתִּים, יֵשׁ לְךָ וְשִׂמְחַת בְּחַגְּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וְאַמָּתְךָ. וַאֲנִי יֵשׁ לִי אַרְבַּע בְּנֵי בַּיִת, הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, שֶׁלִּי. וְכֻלָּן בְּפָסוּק אֶחָד. אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי וְאֶת שֶׁלְּךָ בַּבַּיִת בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ, אַף אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי וְאֶת שֶׁלְּךָ בְּבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׁמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי. אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.