מדרש תנחומא
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, לְהֵיכָן הָיָה גוֹלֶה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, גּוֹלֶה לְעָרֵי מִקְלָט לְשָׁלֹש הֶעָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ גָּלָה לְחָרָן, בּוֹרֵחַ בְּנַפְשׁוֹ, וְנִתְיָרַא שֶׁלֹּא יַהֲרֹג אוֹתוֹ הָרָשָׁע עֵשָׂו אָחִיו. מִכֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצָרָה גְּדוֹלָה נִגְלָה עָלָיו בַּחֲלוֹם. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הָאֲבָנִים שֶׁהָיוּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמֹּחוּ כֻלָּם וְנַעֲשׂוּ אֶבֶן אֶחָת. מִנַּיִן, שֶׁעַד שֶׁלֹּא יָשַׁן, כְּתִיב: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אֲבָנִים הַרְבֵּה. כֵּיוָן שֶׁנִּנְעַר, כְּתִיב: וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן, אֶבֶן אֶחָת.
מדרש לקח טוב
אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל טובה תוכחה שהוכיח משה את ישראל כענין שנאמר אתם נצבים היום. מאהבה מסותרת מאהבה שהיה אוהבם כל השנים.והיתה התוכחת מסותרת ולא היה מוכיחם ומתפלל עליהם כענין שנאמר (שם ט) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. ד״א טובה תוכחת שהוכיח משה את ישראל לפני מותו כענין שנאמר הקהילו אלי. מאהבה מסותרת שהיו כל הזקנים אוהבין אותם ולא הוכיחום. גדולה היא תוכחה שלא נתוודע יוסף אל אחיו אלא מתוך תוכחה. ולפי שראה משה רבינו שהתוכחה טובה לישראל העיד בהם בגלוי לפני השמים והארץ שנאמר האזינו השמים ואדברה. האוזן לגוף כקנקן שבו מגמרין את הכלים שאדם מגמר תחתיו וכל הבגדים מתעשנין כך רמ״ח אברים שבאדם כלם חיים ע״י אוזן. שנאמר (ישעיה נה) שמעו ותהי נפשכם. אם שמע אדם דברי תורה הכל נשמעין לו. בוא וראה שמשה שמע את התורה. וכיון שפתח לדבר נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו לדבריו כמו שכתב בענין? שנאמר האזינו השמים ואדברה. (מלמד) שהשמים מקלסין שנא' (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל. ותשמע הארץ אמרי פי. הארץ מקלסת. דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו ושיתקם משה דכתיב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. בוא וראה כמה גדולים הצדיקים שהם מושלים במעשיו של הקב״ה וכן דוד אומר (שמואל ב כ״ג:ג׳) אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. שהרי יעקב אבינו עשה את היום לילה שנאמר (בראשית כ״ח:י״א) וילן שם כי בא השמש כדי שילן שם בא השמש. יהושע עשה את הלילה יום שנא' (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. משה עשה את הים יבשה (ג) שנאמר (שמות י״ד:ט״ז) (ויעברו) בני ישראל בתוך הים ביבשה, אלישע עשה את היבשה ים שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ז) כה אמר ה' עשה את הנחל הזה גבים וגו'. אליהו עשה את החרף קיץ שנא' (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. שמואל הרואה עשה את הקיץ חרף שנאמר (שמואל א י״ב:י״ז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. לכך נאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. לפי שהצדיק מושל במעשה הגבורה ביראת אלהים עליו. ד״א האזינו השמים לשון ריבוי לפיכך הקדים השמים לארץ. וכן במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מפני שמעשה שמים גדולים ועצומים ממעשה הארץ. ד״א האזינו השמים האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק כענין שנא' (ישעיה ל:) שמעו רחוקים אשר עשיתי. לפי שהתורה ניתנה מן השמים. לפיכך אמר האזנה בשמים כאלו הוא עומד בשמים. אבל ישעיה היה מדבר על ישראל בארץ ותועבותם שעשו בארץ לכך אמר והאזיני ארץ. ד״א למה קרא לשמים ולארץ לרצות את שניהם. רבי תנחומא אמר למה קרא לשמים ולארץ שעתיד הקב״ה לגאול את ישראל על ידיהם שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ד״א למה לשמים ולארץ מפני שהתורה ניתנה על ידיהם שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שהמן ניתן מן השמים שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והשליו מן הארץ שנאמר (שם) ותעל השליו ותכס את המחנה. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שנמשלו ישראל ככוכבים וכעפר הארץ. ד''א למה קרא לשמים ולארץ לפי שהם עדיהם שנאמר (דברים ל״א:כ״ח) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. ובימי יהושע הם העידו בעצמם שנא' (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל (כל) העם עדים אתם בכם וגו'.הנביאים העידו בהם שנא' (מלכים ב' יז) ויעד ה' ביד כל נביא וחוזה. ד״א שהשמים והארץ אפטורפים של עולם. מן השמים יורדין הגשמים והארץ מוציאה פירותיה. שאם חוטאין השמים נעצרין והארץ כלאה יבולה. ד״א האזינו השמים. הסתכלו בשמים ובארץ שמא גלגל חמה שנה מדתו שאינו עולה מן המזרח שמא הארץ שינתה מדתה שאינה מוציאה פירותיה בעונתה שמא זרעתם חטים ויצאו שעורים שמא אמרה פרה אינה חורשת אינה דשה. כלום אמר החמור אינו הולך טעון. ואומר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ד״א השמים והארץ מנהגו של עולם. (דברים י״ז:ו׳-ז׳) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו'. כך (שם יא) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה וגו'. משה אמר האזינו השמים. ישעיה אמר (ישעיהו א׳:ב׳) שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים אמר למחר אני מת. מי מעיד בהם עדים שהם קיימים לעולם אבל הקב''ה מלכותו לדורי דורים. העיד בהם את השירה שנא' וענתה השירה הזאת לפניו לעד לעולם והוא עליהם מלמעלה. שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (לשמי) לשקר. ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ואומר (מיכה א) (והיה) ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:
אוצר מדרשים
ראו איך הנביא מזהיר אותנו באחרית הנבואה זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (מלאכי ג׳ כ״ב) לא לבד לשמוע רק לעשות כי לא הידיעה עיקר אלא המעשה, עסקו בתורה שבכתב ושבע״פ כי זה ראה יעקב בחלומו שנאמר ויקח מאבני (רבים) המקום (בראשית כ״ח י״א) והיו לאחדים תחת ראשו, שנאמר ויקח את האבן כי לא ב' תורות המה ח״ו חס מלהזכיר, רק תורה אחת הנראת כשתים פנים ואחור, כי דברי חכמים כמשמרות לנטיעה של תורה שבכתב, ואם תקיימו את דברי שתיהן אשר אלו ואלו דברי אלקים חיים אזי תזכו לעלות בסולם אשר ראשו מגיע השמים ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, ויביאנו אל המקום אשר ברא ה' להחיותנו עד עולמי עד. וזאת לכם לדעת כדי להבין את כל אלה דעו שהשונא מין אנושי הנחש הקדמוני בא בתחילה בעלילה אל נושאת פרי אדם (זו חוה) והסית נגד צווי ה׳ כדי להאביד עץ זה אדם מלהביא בכורים אלו ישראל להשם, ואחר זאת כל ימי שני אלפים תוהו היה מסית ומדיח את זרע אנוש ומעט מהן השכילו בשכל הטבע ובעזר השם לא שמעו אל דברי הארור מכח מצות ה׳ עד שבא משה שמספרו כמספר שבטי ישראל העולה מן המים אשר המה אמת, ונתן התורה בטוב חוקים ומשפטים ומצות כמספר של אברי אדם וגידיו בשתי ידיו ברמ״ח ובשס״ה העולים כח כדי לשמור נפש האדם מזוהמת הנחש. וכשהלך משה ליקח עשרת הדברים אשר המה חצים לה׳ וחצים לאדם (ע״ע עשרת הדברות באוצר ישראל) אשר עליהם עומדת התורה כולה, הלך המסית והמדיח להסית את ישראל באחד, כי אהרן אחד ועגל ג״כ אחד ואמר בדעתו לבלבלם: לא זה אל נכר כ״א אלקיכם, וכיון שבא משה וראה מה שעשה הנחש הלך וביטלו באש אשר הוא אחד ופיזר אותו במים לבטלו באמת, ואמר לא זה אל אמת וצוה באזהרות גדולות לבל יעשו עוד כזה וכל הנביאים הזהירו את ישראל כל ימיהם ע״ז, וכיון שראה הנחש כי התורה והמצות הם נגד עצתו הביא השטן בתוארו ובצלמו את האיש הרע צר ואויב הזה להשחית את חלק ה׳ בתורתו ובמצותיו והעמיד את דבריו הטמאים אל דברי התורה הקדושה כדי להגביר טומאתו על ישראל. ועתה אחב״י אל תאמינו אל חלומותיו ואל דבריו דברי השטן להסית אתכם לאמר ראשונים לא בחנו וסברו את דברי ה׳ אבל אנו יודעים את התורה ואת עמקי סודותיו, ע״כ נלכה ונעבדה עבודה אחרת אל תשמעו להם לטמא בהם רק השמד תשמדון מהר מן האדמה כי דברי התורה ומצות ה' לא ימושו עד עולם, כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (דברים כ״ג י״ט), ע״כ הזהרו מאנשי הנחש כי עקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש של גיהנם ואבדון ושוא ושקר, חזו וראו איך הזהיר אתכם ירמיה הנביא (י״ז א') חטאת יהודה כתובה בעט ברזל וגו' מחטאת הבא מיהודה בשלש אשר היא כתובה בעט היא העין הרע ברגל ביד העומדת על יד התורה אך הוא על לוח הבדוי מלבם, כי כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ועי״ז מן ה׳ יסור לבבו (שם י״ז ו') ולא העמיד הנביא את דבריו בארור לבד אלא והיה כערער בערבה אשר לא יראה טוב זו תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, והמה לא יראו את הטוב הצפון לצדיקים לעתיד אך ישכנו לעולם בארץ מלחה וחרדים במדבר וירדו לבאר שחת כי אנשי דמים ומרמה המה לא יחצו ימיהם, ואין להם חלק בה' אלקי ישראל. אכן ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ כי הוא לא יראה חמימות הגיהנם כי מקוה ישראל ה׳ ולא אדם, והואיל שישראל מקוים לה׳ לבד והיה ה׳ תקוותו לטהר אותו מטומאת הנחש ועוזבי ה׳ והסרים מתורתו יכתבו בארץ צלמות בשאול ואבדון על אשר עזבו את מקור מים חיים האמת והניתן ביד ה׳, ומי שעזב את התורה עזב גם את ה' אלקינו מודיענו ורופאינו ותהלתנו, והם אומרים איה דבר ה׳ בעין הרע יבא נ״א כי כלה בל דברי התנ״ך בשקוץ משומם המשקצים ומשממים את כל הארץ באבן נגף ובצור מכשול באון גליון, חלילה לכם אחב״י להאמין בזה כי התורה אשר דבר אלקינו יקום לעולם בא״ס והמורדים האלה נטשו את מים קרים נוזלים על עיף זה בית ישראל העיפים בגלות והתורה מגינה עליהם ושכחו בזדון לבביהם את אלקי ישראל, ולשוא יקטירו ויכשילום בדבריהם משביל אשר היה מעולם זהו התורה ללכת דרך לא סלולה ויאמרו לכו ונחשבה ירום י״ה זה התורה והמצות אשר צוה לנו ה׳ וזה כסא כבודו רם ונשא מחשבות זרות, הגם שאנו יודעים שלא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודיבור מנביא אעפ״כ לכו ונכה את התורה בלשון הרע בזוהמת הנחש לפרש אותה כאשר עם לבבינו להרע ולא להיטיב ולא נקשיבה לדברי תורה שבע״פ, ראו מה שהתורה הקדושה אוננת לפני ה׳ ואומרת (ירמיהו י״ח:י״ט-כ׳) הקשיבה ה׳ אלי ושמע לקול יריבי, הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי, זכור עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם, לכן תן את בניהם לרעב והגירם על ידי חרב ותהיינה נשיהם (של אלו המאמינים בהם) שכולות ואלמנות, ואנשיהם (המחזיקים אותם) יהיו הרוגי חרב, בחוריהם (אלו אנשי מלחמותיהם) מוכי חרב במלחמה, השמע זעקה מבתיהם (בתי תפלתם) כי תביא עליהם גדוד פתאום (בטל את תועבת תפילתם בגדוד המשחיתים פתאום בגדודי השטן ובלבלם) כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי, ואתה ה׳ ידעת את כל עצתם עלי למות (לאמר התורה חסר וניתן במקומה און גליון וכליון וימלל מילין לצד עילאה זהו התורה שבכתב ויבואו קדושין עליונים זהו תורה שבע״פ וסברו להשניא זמנין וד״ת בלשונם הרע, לכן) אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי (תמחול) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה להם (שם) להשמידם מתחת השמים כי מרו בדבריך דברי אלקים חיים. ודעו שהמה ותורותיהם הכליון יגבירו על עלמין ועל עמא קדישין עד עידן ועדנים וחצי עדנין, ואז יתערו מעל הארץ והשם יטהר באש התורה את כל הארץ ומלכות עמו ישראל יתגבר על כל מלכות עלמא אזי ילכו כל העמים בתורת ה׳, ובעת ההיא יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו כי ה׳ עמכם. ועתה אחב״י שמעו אלי דברי אמת ואל תאמינו להאותות והמופתים של הפושעים האלה בנפשותם כי מנסה ה׳ אתכם לדעת הישכם אוהבים אותו בכל לבבכם ובכל נפשכם, אחר ה׳ תלכו ואותו תיראו, ובמה תלכו ובמה היראו? אם תשמרו את מצותיו ואז בקולו תשמעו ותעבדו אותו ולא אחר, ובו תדבקו ולא באחר כי הוא חלקכם אזי טוב לכם כל הימים, ודעו נא זאת אחב״י שאנו נקראים קדושים על דעת משפט הבכורה שלו ונקראים תבואות ה׳ ואין בנו מום כי יעקב איש תם, ורוה״ק מעידה עלינו כלך יפה רעיתי ומום אין בך, והואיל שאין בנו מום אין אנו נאכלים לבעלי כהני אדמה אשר המה במום ובי״ד המשחית, לכן בא ויצא איש המכלה הזה לאבדנו להטיל בנו מום שנהיה נאכלים לאויבינו, אויבנו הגשמי והרוחני, ובקש לסמא את עינינו ממאור תורה, ע״כ התחזקו והיו לגברים אנשי ה׳, ה׳ אור לכם עד עולם אם אחר תורתו ומצותיו תלכו אזי תשמרו את גופכם ונשמתכם לקרא לכם תמימים בשם אלקיכם ולא במום.