פרי הארץ
במדרש ויקח מאבני המקום, בתחילה היו הרבה אבנים וע"י יעקב נעשו אבן א', זהו שנאמר ויקח את האבן עיין שם.
תפארת שלמה
ויפגע במקום וילן שם כו'. ופרש"י פגיעה זו תפלה. יבואר בשנקדים משנה בזבחים [פ"ב] זה הכלל אמר ר"י אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן אינו חייב כרת ואם מחשבת הזמן קודם למחשבת המקום פגול וחייבים עליו כו'. יש לרמז בדבריהם כי הנה האדם צריך להתפלל ובעמדו לפני ה' ידע כי כל צרכי חמודי תבל ועניני הזמן אינם העיקרי בכח התפלה אף כי ההכרח מביאו לזה צורך הפרנסה והבריאות עכ"ז אין זה העיקר. אך זאת תורת האדם שיתכוון בעיקר תפלתו שיתגדל ויתקדש שמי' רבא. ואח"כ על יסוד הנאמן הזה יתפלל ג"כ על צרכי עצמו בעניני עוה"ז השייכים לעבודת הבורא בקיום הגוף בבריאות ובפרנסה וזה ההכרח לא יגונה. כי כן אמרו חכז"ל שעה ראשונה יושב ושונה שני' יושב ודן ואח"כ זן ומפרנס כן האדם צריך לכוון השעות בהקדמת כבוד השם ב"ה ראשונה כי כן יסדו רז"ל סדר מלכות ראשונה לזכרונות להקדים כבוד שמים תחלה לשאלת צרכיו. ועד"ז רמז ר"י אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן. היינו מחשבת המקום ב"ה קודם בתפלתו למחשבת צרכי גופו בעוה"ז אינו חייב. ואם מחשבת הזמן קודם פיגול הוא וחייב. וכן הרמז ויפגע במקום. כי יעקב אבינו ע"ה התפלל תחלה על כבוד המקום ב"ה ועל בנין בהמ"ק כמבואר במד"ר. ואח"כ התפלל יעקב אבינו אם יהי' אלהים עמדי וכו' ונתן לי לחם לאכול כו' ושבתי בשלום כו':
תפארת שלמה
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. הנה כבר כתבו הראשונים ז"ל. כי כל מעשה אבות הוא רק בשביל הבנים וכמבו' ברמב"ן ז"ל ולכך יעקב אבינו ע"ה בצאתו לחו"ל ידע כי זה סימן לבנים לכן השתדל להתפלל במקום ההוא ע"ד שאמרו רז"ל אצל הר הבית הבנויות בחול ופתוחות לקודש קודש. הבנויות בקודש ופתוחות לחול חול. הרמז להורות עם בנ"י היושבים בחו"ל ומצפים ומיחלים על בנין בהמ"ק כמ"ש והתפללו דרך ארצם וכמ"ש פתחו לי שערי צדק וזהו שער השמים. הרי הם כאלו הם בקודש. ולהיפך ח"ו כאשר יושבים בא"י ופתוחות לחול במחשבתם הרי הם כיושבי חו"ל. וזה שקבע יעקב להמשיך כל התפלות במקום ההוא של כל בני הגולה. וזה ויפגע במקום כי בא השמש הגלות הוא החושך. ובזמן הגאולה כתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכן הי' כל תפלותיו ושבתי בשלום אל בית אבי שלם מן החטא באורך הגלות ונשוב לבית אבינו בב"א: