מדרש על בראשית 3:10: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ד"א קדשים תהיו. אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי העולם היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדישין שמי, והם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל [מן העולם ועד העולם] (דה"א טז לו). וכיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם זה הוא שאנחנו מקלסין אותך בו, אמר להם הקב"ה לאו גנב הוא זה, [שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' (בראשית ג' י' ז')]. נח בא אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו שכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא). בא אברהם אמרו לפניו רבון העולמים זה הוא, אמר להם לאו גר הוא, ואתם הייתם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל (תהלים מא יד). בא יצחק אמרו רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו, מפני שהוא אוהב לשונאי, [שנאמר ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה כח)]. בא יעקב, אמרו רבון העולמים זה הוא, אמר להם הין, אמרו נחנו לא אמרנו לפניך אלא אלהי ישראל, וזה יעקב שמו, אמר להם אני אמרתי לו, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך (בראשית לה ו), ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קידש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג). אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי עולמי, ועתה היו קדושים כשם שאני קדוש, קדושים תהיו. משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי תהי מלכך וכבודך כמו כבודי, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות יט י), ולמה לא אמר למשה לך ותזמנם, אלא וקדשתם, לפי שאני קדוש כך אני צריך לקדשם, שאני בעצמי קדשתים, ועל זה נאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה אם זכיתם הרי אתם נקראים עדה של קדשים, ואם לאו אתם נקראים עדה רעה, שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' (במדבר י"ד כ"ו):

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דר׳ אבהו דאמר ר׳ אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדין שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מעבירה מעיקרא. מאי קרוב שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה השתא. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד שנא׳ (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה לתלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו. מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. רבי שמואל בר נחמני אמר זו עדן שלא ראתה עין מעולם. וא״ת אדם הראשון היכן היה בגן ושמא תאמר גן זה עדן ת״ל (בראשית ג י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. (תענית פ"ק ע״ש מהרש״א) גן לחוד ועדן לחוד:

תָּנֵי עַד שֶׁלֹא יֶחֱטָא אָדָם נוֹתְנִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה וְהַבְּרִיּוֹת מִתְפַּחֲדִין מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁהוּא חוֹטֵא נוֹתְנִין עָלָיו אֵימָה וְיִרְאָה וּמִתְפַּחֵד הוּא מֵאֲחֵרִים, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אָמַר רַבִּי עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְלֹא הָיָה מִתְיָרֵא, כֵּיוָן שֶׁחָטָא כְּשֶׁשָּׁמַע קוֹל הַדִּבּוּר נִתְיָרֵא וְנִתְחַבֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, י): אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי וגו' וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם. רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְרַע גֹּבַהּ קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. רַבִּי לֵוִי אָמַר עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל אֲדִיבוּן, וְכֵיוָן שֶׁחָטָא הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל אַגְרִיּוּן. עַד שֶׁלֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹאִין טוֹכְסוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְלֹא הָיוּ מִתְיָרְאִין וּמִזְדַּעְזְעִין וְנִפְחָדִין, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אֲפִלּוּ פְּנֵי הַסַּרְסוּר לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִסְתַּכֵּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לד, לה): כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי משֶׁה, וּכְתִיב (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אָמְרוּ, אַף הַסַּרְסוּר הִרְגִּישׁ עִמָּהֶם בְּאוֹתָהּ הָעֲבֵרָה, עַד שֶׁלֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב (תהלים סח, יג): מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן, רַבִּי אַיְבוּ אָמַר מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת אֵין כְּתִיב, אֶלָּא מַלְכֵי צְבָאוֹת, מַלְכֵיהוֹן דְּמַלְאֲכַיָא, אֵי זֶה זֶה, זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִסְתַּכֵּל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אֲפִלּוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל גּוּלְיָירִין לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לְהִסְתַּכֵּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. עַד שֶׁלֹא אֵרַע לְדָוִד אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, כְּתִיב (תהלים כז, א): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, מִשֶּׁאֵרַע בּוֹ, כְּתִיב (שמואל ב יז, ב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם. עַד שֶׁלֹא חָטָא שְׁלֹמֹה הָיָה רוֹדֶה בַּשָּׁרִים וּבַשָּׁרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ב, ח): עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת. זְכָרִים מְשׁוֹרְרִים וּנְקֵבוֹת מְשׁוֹרְרוֹת. וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, פְּרוֹבַטְיָיה. שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, שֵׁדָה וְשֵׁדְתָה דַּהֲווֹ אָזְיִין בְּהוֹן. כֵּיוָן שֶׁחָטָא מִנָּה לוֹ שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱמִידָן לִשְׁמֹר אֶת מִטָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִנֵּה מִטָּתוֹ וגו' כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, שֶׁהָיָה מִתְפַּחֵד מִן הָרוּחוֹת.