מדרש על בראשית 3:14: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ד תָּנוּ רַבָּנָן: תַּרְנְגוֹלֶת, לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילָן, לוּז. כֶּלֶב, לַחֲמִשִּׁים יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילָן, תְּאֵנָה. חֲתוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילָן, תּוּת. חֲזִיר, לְשִׁשִּׁים יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילָן, תַּפּוּחַ. שׁוּעָל וְכָל מִינֵי שְׁרָצִים, לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּהּ בְּאִילָן, תְּבוּאָה. בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה, לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּהּ בְּאִילָן, גֶּפֶן. בְּהֵמָה גַּסָּה טְהוֹרָה, לְתִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּהּ בְּאִילָן, זַיִת. בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה, לִשְׁנֵים־עָשָׂר חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּהּ בְּאִילָן, דֶּקֶל. הָאֲרִי וְהַזְּאֵב וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְלָס וְהַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִיפּוֹף, לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּכְנֶגְדָּן בְּאִילָן, בְּנוֹת שׁוּחַ. אֶפְעֶה, לְשִׁבְעִים שָׁנָה, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילָן, חָרוּב. חָרוּב זֶה מִשְּׁעַת נְטִיעָתוֹ עַד שְׁעַת גְּמַר פִּרְיוֹ, שִׁבְעִים שָׁנָה, וִימֵי עִבּוּרוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. נָחָשׁ, לְשֶׁבַע שָׁנִים, וּלְאוֹתוֹ רָשָׁע לֹא מָצִינוּ לוֹ חָבֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מוֹכְסָסִין [וּבְנוֹת שֶׁבַע] מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב], וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: אָמַר קְרָא: (בראשית ג׳:י״ד) "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה". אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל, מֵחַיַּת הַשָּׂדֶה לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כְּשֵׁם שֶׁבְּהֵמָה נִתְקַלְּלָה [מֵחַיָּה] אֶחָד לְשֶׁבַע, וּמַאי נִיהוּ? חֲמוֹר מֵחֲתוּל. כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשֶׁבַע, דַּהֲוָה לֵיהּ שֶׁבַע שְׁנֵי. וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה חַיָּה מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, וּמַאי נִיהוּ? אֲרִי מֵחֲמוֹר. כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מֵחַיָּה דַּהֲוָה לֵיהּ תֵּשַׁע שָׁנִים. מִי כְּתִיב "מִכָּל הַחַיָּה וּמִכָּל הַבְּהֵמָה"? "מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל הַחַיָּה" כְּתִיב! אָרוּר הוּא מִבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה מֵחַיָּה. וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, וּמַאי נִיהוּ? עֵז מֵחֲתוּל, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, דַּהֲוָה לֵיהּ חֲמֵיסַר יַרְחֵי? אִי בָּעִית אֵימָא: "מִכָּל הַבְּהֵמָה" כְּתִיב, וְאִי בָּעִית אֵימָא: קְלָלָה הוּא, שָׁדִי קְלָלָה עִילוּיֵהּ!

ת״ר סוטה נתנה עיניה במי שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו (ע״ב) וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במי שאינו שלו מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו אמר הקב״ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (בראשית ג יד) ארור יהיה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי ילך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו (שם) ועפר תאכל הוא אמר אהרוג אדם ואשא את חוה לפיכך (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שהיה בידם נטלו מהם:

יח ת"ר סוטה נתנה עיניה במי שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטין הימנו (ע"ב) וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במי שאינו שלו מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (בראשית ג) ארור יהיה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי ילך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו (שם) ועפר תאכל הוא אמר אהרוג אדם ואשא את חוה לפיכך (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שהיה בידם נטלו מהם. [פיסקא הירך התחילה וכו'. מה"מ אילימא משום דכתיב (במדבר ה) בתת ה' את ירכך וגו' והכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו הדקי בטן ברישא והדר ירך בקללה נמי כתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים]: