מדרש תנחומא
וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה וְגוֹ'. כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַסֵּק בְּשִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, כָּךְ מִתְעַסֵּק בִּגְנוּת הָרְשָׁעִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם. פִּרְסֵם פִּנְחָס לְשֶׁבַח, וּפִרְסֵם זִמְרִי לִגְנַאי. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב (משלי י, ז). זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵּית אָב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לְזִמְרִי, וְאֵלּוּ הֵן, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, וּשְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. זִמְרִי, עַל שֶׁנַּעֲשָׂה עַל אוֹתָהּ הַמִּדְיָנִית כְּבֵיצָה מוּזֶרֶת. בֶּן סָלוּא, שֶׁהִסְלִיא עָוֹן מִשְׁפַּחְתוֹ. שָׁאוּל, עַל שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה. בֶּן הַכְּנַעֲנִית, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּנַעַן. וּמַה שְּׁמוֹ. שְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי שְׁמוֹ. זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵּית אָב שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ פּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ. זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵּית אָב. הַכָּתוּב מַתְמִיהַּ עָלָיו, פּוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ (קהלת י, ח). אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב וְגוֹ' (בראשית לד, כה), וְזֶה פּוֹרֵץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה וְגוֹ'. לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתָן שֶׁל מִדְיָנִים עַד הֵיכָן הָיְתָה, שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִפְקִירוּ לְקָלוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ וְגוֹ' וְאֶת צוּר (במדבר לא, ח). צוּר גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם וְהָיָה מֶלֶךְ וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, מִי לֹא הָיָה מַפְקִיר. וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת עַצְמוֹ וְהִפְקִיר בִּתּוֹ בְּקָלוֹן, גְּרָעוֹ הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ שְׁלִישִׁי. אֲבָל הוּא מֶלֶךְ שֶׁבְּכֻלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב וְגוֹ'.
תנחומא בובר
זמרי בן סלוא (במדבר שם). שכל מי שפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו הכתוב תמיה עליו פור בן גודר אביו, קינא על הזנות תחלה, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי (בראשית לד כה), וזה פרץ גדר שגדר אביו.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תניא ר׳ יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה שנא׳ (שמות ד כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו. אמר רבי (יוסי) ח״ו שמשה נתרשל מן המילה אלא כך אמר משה אמול ואצא סכנה היא דכתיב (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים אמול ואשהה ג׳ ימים הקב״ה אמר לי (שמות ד יט) לך שוב מצרים אלא מפני מה נענש מפני (דף לג) שנתעסק במלון תחלה שנא׳ ויהי בדרך במלון ר״ש ב״ג אומר לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנא׳ (שם) כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן משה או אותו תינוק הוי אומר זה התינוק. דרש ר׳ יהודה בר זבינא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו׳ וירף ממנו באותה שעה בקש משה להרגם שנאמר (תהלים לז ח) הרף מאף ועזוב חמה וי״א לחמה הרג שנא׳ (ישעיה כז ד) חמה אין לי והכתיב (דברים ט יט) כי יגרתי מפני האף והחמה תרי חמה הוו ואבא״א גונדא דחמה: