מדרש על בראשית 35:18
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף לו) גמ׳. מאי (יהושע ח לג) והחציו אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן חלוקין באבני אפוד מיתיבי שתי אבנים טובות היו לו לכ״ג על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות של י״ב שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר (שמות כח י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו כ״ה על אבן זו וכ״ה על אבן זו ר׳ חנינא בן גמליאל אומר (ע״ב) לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כיצד בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני שפחות באמצע ואלא מה אני מקיים כתולדותם בשמותם שקרא להם אביהם ולא בשמות שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני דן ולא דני גד ולא גדי תיובתא דרב כהנא תיובתא ואלא מאי והחציו תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של מול הר עיבל מפני שלוי למטה אדרבה מפני שלוי למטה בצרי להו ה״ק אע״פ שלוי למטה בני יוסף עמהם שנאמר (יהושע יז יד) וידבר בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי גו׳ והכל אחד וגו׳ ויאמר אליהם יהושע אם רב עתה עלה לך היערה אמר להם לכו והחביאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רעה אמרו ליה זרעיה דיוסף לא שליטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וא״ר אבהו א״ת עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא (שם מח טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין העין שולט בהן הני חמשין אותיות חמשין נכי חדא הווין אמר רבי יצחק הוסיפו ליוסף אות אחת שנאמר (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים מתקיף לה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא בכל התורה כולה בנימן כתיב הכא בנימין שלם כדכתיב (בראשית לה יח) ואביו קרא לו בנימין. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחד משמו של הקב״ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב״ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. תנא ראוי היה יוסף לצאת ממנו י״ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז ב) אלה תלדות יעקב יוסף ויצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו של יוסף שנאמר (שם מו כא) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד. בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמו. אשבל ששבו אל. גרא שגר באכסניות. ונעמן שנעים ביותר. אחי וראש אחי וראש הוא. מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד א״ד שירד לבין אוה״ע וא״ד שפניו דומין לוורד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב
צ גְּמָרָא. מַאי: (יהושע ח) "וְהַחֶצְיוֹ"? אָמַר רַב כַּהֲנָא: כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין כָּאן, כָּךְ חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. מֵיתִיבִי: שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל כְּתֵפָיו, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, וְשֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם; שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ, וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ח:י׳) "שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת, וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדוֹתָם". שֵׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם, וְלֹא רִאשׁוֹנָה כְּתוֹלְדֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה מֻקְדָּם, וַחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הָיוּ, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחֻמָּשׁ שֵׁנִי, [כֵּיצַד]? בְּנֵי לֵאָה כְּסִדְרָן, בְּנֵי רָחֵל אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, וּבְנֵי שְׁפָחוֹת בָּאֶמְצַע, וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "כְּתוֹלְדֹתָם"? כִּשְׁמוֹתָם שֶׁקָּרָא לָהֶם אֲבִיהֶם, וְלֹא כַּשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרָא לָהֶם מֹשֶׁה; 'רְאוּבֵן' וְלֹא 'רְאוּבֵנִי', 'שִׁמְעוֹן' וְלֹא 'שִׁמְעוֹנִי', 'דָּן' וְלֹא 'דָּנִי', 'גָּד' וְלֹא 'גָּדִי'. תְּיוּבְתָּא דְּרַב כַּהֲנָא, תְּיוּבְתָּא! וְאֶלָּא מַאי 'וְהַחֶצְיוֹ'? תָּנָא: חֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר גְּרִיזִים מְרֻבֶּה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר עֵיבָל, מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה. אַדְרַבָּה! מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בָּצְרֵי לְהוּ? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה, בְּנֵי יוֹסֵף עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע י״ז:י״ד) "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ, לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִי וְגוֹ' וְחֶבֶל אֶחָד וְגוֹ', וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ: אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה". אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְהַחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם בַּיְעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן רָעָה, אַמְרֵי לֵיהּ: זַרְעֵיהּ דְּיוֹסֵף לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב: (בראשית מ״ט:כ״ב) "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'עֲלֵי־עָיִן', אֶלָּא 'עוֹלֵי־עַיִן'. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: מֵהָכָא: (שם מח) "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם, וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. הַנֵי חַמְשִּׁין אוֹתִיּוֹת, חַמְשִׁין נְכִי חֲדָא הַוְיָן? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הוֹסִיפוּ לְיוֹסֵף אוֹת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פא) "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". מַתְקִיף רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּתוֹלְדֹתָם בָּעִינָן? אֶלָּא, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, "בִּנְיָמִן" כְּתִיב, וְהָכָא, "בִּנְיָמִין" שָׁלֵם, כְּדִכְתִיב: (בראשית ל״ה:י״ח) "וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין".
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא דרב כהנא
[יד] בארץ בנימן (שם א:א), ניתן חלקו של בנימן בארץ. מה בנימן לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמי' שנים עשר שבטים עד שנולד בנימן, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמי'. או מה בנימן כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה, וכיון שיצא ממנ' מתה, הד"ה דכת' ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה:יח), כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלם לא חרבה, וכיון שיצא ממנה חרבה. הוא שירמיה או', פיתיתני י"י ואפת (ירמיה כ:ז), שדלתני י"י ואשתדלית, אפקתני מן גובה וחרבתנה. אתמול אמרת לי, הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי (שם לב:ז), ועכשיו חזקתני ותוכל (שם כ:ז). או מה בנימן אחרון לכל השבטים, אף ירמיה אחרון לכל הנביאים. לא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקוד' בידן ביד חגי זכריה ומלאכי. ר' לעזר ור' יוחנן. ר' לעזר א' כל הנביאים פתחו בדברי תוכחות וחתמו בדברי נחמות, חוץ של ירמיה, שחתם בדברי תוכחו' וא' ככה תשקע בבל ולא תקום (ירמיה נא:סד). א"ר יוחנן עוד בדברי נחמות חתם גם הוא, לפי שהיה חוזר ומתנבא על חורבן בית המקדש יכול בחורבן בית המקד' חתם, ת"ל עד הנה דברי ירמיה (שם), במפולת מחריביו חתם. וישעיה לא חתם בדברי תוכחות, והכת' והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו:כד), בגוים הוא עסוק. והכת' כי אם מאס מאסתנו (איכה ה:כב), השיבנו (שם כא) תחת כי אם מאס מאסתנו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy