צרור המור על התורה
ובני בנימין וגו'. הרי כאן י' בנים. ובכניסתן לארץ לא מנה אלא ה'. מלמד שה' משפחות נתכלו מהם במצרים מפני שהיו רשעים ולא חזרו בתשובה. ומפני מה חסרו בני בנימין ממחיצתם מה שלא חסרו השבטים יותר ממשפחה אחת. לפי שאמו קראה לו בן אוני בן מתאונן והולך. ואביו קרא לו בנימין בן חזק ומיומן. ודברי אמו הרגו מחצה. ודברי אביו קיימו מחצה. ומן מספר בנימין אתה למד שלא חסרו משפחות השבטים בעון זנות שטים אלא במצרים נתכלו. שאל"כ שבנימין חסר ה' משפחות בשבטים. והלא כשנמנו בני בנימין בשנה שנייה לצאתם ממצרים עלה מספרם ל"ה אלף וכשנמנו בערבות מואב היו מ"ה אלף ומאתים. נתרבו י' אלפים ומאתים על מנין מדבר סיני. אתמהא. כשהיו עשרה משפחות לא היו ל"ה אלף. וכשמתו מהם ה' היו יתרים י' אלפים ומאתים. אלא במצרים מתו. ומי הם אותם משפחות שנשתיירו בלע ואשבל אחי מופים וחופים. בלע ואשבל היו צדיקים. אחי מופים וחופים היו בעלי תשובה. ולכך כשמינה הכתוב משפחותם שינה את שמם. לאחי קרא אחירם שאיחה בעצמו לרם העולם קרוע היה ונתאחה. למופם שפופם שדכדך עצמו בתשובה. ואין שפופם אלא לשון עינוי שנאמר ושפו עצמותיו לא ראו. לחופים קרא חופם שנקה עצמו מעון שנאמר חף אני בלי פשע. ואף ע"פ שהכל אחד שינה מעט בקריאתו ללמד שבעל תשובה היה. וכן את מוצא כשנמנו בדברי הימים ה' בני בנימין. אף הם קראו השלשה בשמות אחרים להודיע מעשיהם. הדא הוא דכתיב ובנימין הוליד את בלע בכורו ואשבל השני ואחרא השלישי נוחא הד' ורפה הה'. אחרא זה היה אחי ולמה נקרא אחרא אח שנתן ריח. כמה דאת אמר והגפנים סמדר נתנו ריח. נוחא היה מופים ולמה נקרא נוחא שעשה נחת רוח ליוצרו. רפה הוא חופים ולמה נקרא שמו רפה שרפא מעשיו הרעים. ד"א שרפא עצמו שלא נתכלה. ואע"פ שנתכלו ה' משפחות לבנימין זכו בני בלע השנים שנקראו בניהם על שמם. שנאמר ויהיו בני בלע ארד ונעמן וגו'. ולמה נקרא שמו ארד שהיה רודה ביראת אלהים. כמה דאת אמר ויהודה עוד רד עם אל. נעמן שהיו מעשיו נעימים ביותר. אלו שנים שגלו מעשים טובים שנקראו בניהם על שמם ולא על שם בלע אביהם. כשם שסגלו בני גרשון קהת ומררי ונקראו בניהם על שמם:
ילקוט שמעוני על התורה
פרה ורבה וגו'. ראובן כבר מבחוץ. שמעון כבר הוא מבחוץ. ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו. אלא גוי זה בנימין. וקהל גוים זה אפרים ומנשה. ומלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא. רבנן אמרין אפשר אבנר אדם צדיק חולק על מלכות בית דוד. אלא מדרש דרש והמליך את איש בושת הדא הוא דכתיב ומלכים מחלציך יצאו זה שאול ואיש בושת. ומה ראו לרחק ולקרב. מקרא קראו ורחקו מקרא קראו וקרבו. מקרא קראו ורחקו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. מקרא קראו וקרבו גוי וקהל גוים יהיה ממך עתידין בניך ליעשות כקהל עמים מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במה אף בניך מקריבין בשעת איסור במה. ר' יוחנן מייתי לה מן הדא ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' ישראל יהיה שמך שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך. ואית דמייתין לה מהכא עמים הר יקראו משיעשו בניך כעמים להרו של זבולון יקראו שם יזבחו. איסור במה אין כתיב כאן אלא זבחי צדק עושה עמהם צדקה ומקבל את קרבנם. גוי וקהל גוים לחייב על כל שבט ושבט דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר לחייב על כל קהל וקהל. ויעל מעליו אלקים האבות הן הן מרכבה (כתוב ברמז קא). ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ בשעה שארץ חלולה ככברה והבר מצוי. רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת גשמים עברה ועדיין השרב לא בא. ותלד רחל ותקש בלדתה שלש הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו. רחל ותקש בלדתה. אשת פנחס וכלתו אשת פנחס הרה ללדת וגו'. ומיכל בת שאול דכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה הדא הוא דכתיב והששי יתרעם לעגלה למה נקרא שמה עגלה שפעת כעגלה ומתה. ויהי בהקשותה בלדתה שני תלמידים של ר' יהושע שינו עטיפתם בשעת השמד. פגע בהן איסטרטיגוס אחד אמר להם אם בניה אתם תנו נפשכם עליה ואם אין בניה אתם למה אתם נהרגים. א"ל בניה אנו ועליה אנו נהרגים וכו'. א"ל שלש שאלות אני שואל אתכם אם אתם משיבין לי מוטב ואם לאו אני ממיר אתכם. א"ל כתוב אחד אומר נצב לריב ה' וכתוב אחד אומר כי שם אשב לשפוט את כל הגוים א"ל בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד ומקצר בדין ובשעה שהוא דן את אומות העולם דן אותם מיושב ומאריך בדין ואחר כך פוסק הדין. א"ל לא כך דרש יהושע רבכם אלא זה וזה באומות העולם משהוא דן אותם מדקדק בדין ומאריך בדין ואחר כך עומד ונעשה אנטדיקוס כנגדן. א"ל מהו דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם א"ל מוטב מי שחוכר שדה אחת ומעדרה ומזבלה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן. א"ל לא כך דרש יהושע רבכם אלא עובד אדמתו אלו ישראל ישבע לחם ישבע לחמו לעולם הבא וכו'. א"ל מהו דכתיב ויהי בהקשותה בלדתה א"ל כך משיבין נפשה של חיה וא"ל בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת. א"ל לא כך דרש יהושע רבכם אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו וכו' תאומה יתירה נולדה עם בנימין. ויהי בצאת נפשה כי מתה וגו' בן אוני. בן צערי בלשון ארמי. ואביו קרא לו בנימין בלשון קודש. ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם וקברה שם שתהא מבקשת עליהם רחמים הדא הוא דכתיב כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא אמר ר' סימון קשה הוא לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה הדא הוא דכתיב ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו [לבני יוסף] וגו' ולא להתיחש לבכורה. אמור מעתה בכורת ממון נטלה ממנו ולא בכורת יוחסין. ר' לוי ור' סימון חד אמר לא לראובן להתיחס. וחד אמר אין מיחסין ליוסף אלא לראובן ואפילו בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן הדא הוא דכתיב ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר:
ילקוט שמעוני על התורה
וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים ראו ישראל את מצרים מתים כדי שלא יאמרו כשם שעלינו מצד זה כך עלו מצריים מצד זה. וכדי שלא יהו מצרים אומרים כשם שאנו אבודים בים כך אבדו ישראל בים. וכדי שיקחו ישראל את הבזה שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. וכדי שיהו ישראל נותנין את עיניהם בהן ומכירין אותן ומוכיחין אותן שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך ותרא אויבתי ותכסה בושה. וירא ישראל את מצרים מתים אינו אומר אלא מת. מתים ולא מתים כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מתה ולא מתה: