מדרש על בראשית 4:19

ויחר אף ה׳ על מעשיהם ועל כל תועבותם אשר עשו בארץ, ויצף ה׳ עליהם את מי נהר גיחון וישחיתם ויכלה ויאבד שליש הארץ. ובכל זאת לא שבו בני האדם מדרכם הרעה, ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני ה׳. ובימים ההם אין זרע ואין קציר באדמה ואין אוכל לבני האדם, ויהי רעב גדול מאוד בימים ההם. ויהי הזרע אשר הם זורעים באדמה לקוצים ולדרדרים ולברקונים, בימים ההם. מקללת אלוקים אשר קילל את האדמה, מחטאת האדם אשר חטא לפני ה׳. ויהי כאשר הוסיפו בני האדם למרוד ולפשוע באלוקים ולהשחית את דרכם, ותוסף גם האדמה להשחיתו. ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן, ויגדל קינן ויהי בן ארבעים שנה ויחכם וידע וישכל בכל חכמה. וימלוך על כל בני האדם וידרך את בני האדם בחכמה ובדעת, כי היה האיש קינן חכם מאוד ומבין בכל חכמה וימשול בחכמתו גם ברוחות ובשדים. וידע קינן בחכמתו כי ישחית אלוקים את בני האדם על חטאם בארץ, וכי יביא עליהם את מי המבול באחרית הימים. ויכתוב קינן את העתיד להיות בימים ההם על לוחות אבן, ויתנם באוצרותיו. וימלוך קינן בכל הארץ, וישב מבני האדם לעבוד את האלוקים. ויהי בהיות קינן בן שבעים שנה, ויולד שלושה בנים ושתי בנות. ואלה שמות בני קינן, שם הבכור מהללאל ומשנהו עינן והשלישי מרד. ואחיותיהם עדה וצילה, אלה בני קינן אשר יולדו לו בנים חמישה. ויתחנן (ויתחתן) למך בן מתושאל את קינן, ויקח לו את שתי בנותיו לנשים. ותהר ותלד עדה ללמך בן, ותקרא את שמו יבל. ותהר עוד ותלד בן, ותקרא את שמו יובל. וצילה אחותה היתה עקרה בימים ההם, אין לה ולד. כי בימים ההם החלו בני האדם לפשוע באלוקים ולעבור על מצוותו, אשר ציוה את האדם לפרות ולרבות בארץ. וישקו מבני האדם את מקצת נשיהם משקה עקרות, למען אשר יעמדו בתוארם ולא יכחיש יופיין ומראיהן. ויהי בהשקות בני האדם את מקצת נשיהם, ותשתה גם צילה עמהן. ויהי הנשים היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות, והעקרות ידבקו בהן.

שתי נשים שם האחת עדה. שלקחה לפריה ורביה:

ושם השנית צלה. שתהא יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש, כמה דהוא אמר רני עקרה ולא ילדה (ישעיה נד א) והשקעה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה ומכסה אותה בבגדים נאים: