מדרש על בראשית 42:18: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

אִיֹש כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כֵּיצַד קוֹנָמוֹת וּנְדָרִים. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ, הֲרֵי הוּא בְּלֹא יָחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ, אָסוּר. חֹמֶר בִּשְׁבוּעוֹת מִבִּנְדָרִים, וּבִנְדָרִים מִבִּשְׁבוּעוֹת. כֵּיצַד, קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה סֻכָּה, קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה לוּלָב, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹטֵל תְּפִלִּין, בִּנְדָרִים, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִצְוָה. וּבִשְׁבוּעוֹת מֻתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֱווּ זְהִירִין בִּנְדָרִים וְאֶל תִּפְרְצוּ בָּהֶן. שֶׁכָּל הַפּוֹרֵץ בָּהֶם, סוֹפוֹ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְהַמּוֹעֵל בִּשְׁבוּעוֹת, כּוֹפֵר בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵין לוֹ מְחִלָּה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' וְגוֹ' (שמות כ, ז). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' וְגוֹ' (ירמיה ד, ב). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֻתַּר לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי. אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת אֵין אַתֶּם רַשָּׁאִים לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֶלָּא אִם יֵשׁ בָּכֶם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד וּבוֹ תִּדְבַּק (דברים י, כ). וְשֶׁתִּהְיוּ כְּאוֹתָן שְׁלֹשָה שֶׁנִּקְרְאוּ יִרְאֵי אֱלֹהִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם אִיּוֹב וְיוֹסֵף. אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא וְגוֹ' (בראשית כב, יב). אִיּוֹב, דִּכְתִיב: אִישׁ תָּם וְגוֹ' (איוב א, ח). יוֹסֵף, דִּכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא (בראשית מב, יח). הֱוֵי, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד. אִם אַתָּה מַפְנֶה אֶת עַצְמְךָ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְאֵין לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד. וּבוֹ תִּדְבַּק. וְכִי יָכֹל לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה וְגוֹ' (דברים ד, כד). אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְהָעוֹשֶׂה לוֹ פְּרַקְמַטְיָא וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, זֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: וּבוֹ תִּדְבַּק. אִם יֵשׁ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע. וְאִם לָאו, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי. מַעֲשֶׂה בְּהַר הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים עֲיָרוֹת וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ עַל שְׁבוּעַת אֱמֶת. בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ. מַה בַּעַל אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא נְדָרִים שֶׁל עִנּוּי נֶפֶשׁ וּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, כָּךְ הָאָב אֵינוֹ מֵפֵר אֶלָּא עַל עִנּוּי נֶפֶשׁ וְשֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

שתהא כשלשה אלו שנקראו יראי אלהים, אברהם איוב ויוסף. אברהם, דכתיב כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), ובאיוב כתיב תם וישר וירא אלהים וסר מרע (איוב א א), וביוסף כתיב את האלהים אני ירא (בראשית מב יח), הוי את ה' אלהיך תירא. [אותו תעבוד], אם אתה מפנה עצך לתורה, ולעשות מצות, ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק, וכי יכול אדם לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד כד), אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא, והמהנהו מנכסיו, עליו נאמר ובו תדבק.

דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כא): יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ וגו', מַהוּ וָמֶלֶךְ, אַבְרָהָם, שֶׁיָּרֵא אוֹתִי לֹא הִמְלַכְתִּיו בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יוֹסֵף שֶׁיָּרֵא אוֹתִי, דִּכְתִיב (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, לֹא הִמְלַכְתִּיו בָּעוֹלָם (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, וּמְלֹךְ עַל יִצְרֶךָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁהָלַךְ לְעִיר אַחַת בַּדָּרוֹם וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁאַל לְסוֹפֵר אָמַר לוֹ בְּחַיֶּיךָ יֵשׁ כָּאן יַיִן לִמְכֹּר, אָמַר לוֹ רַבִּי הָעִיר הַזֹּאת שֶׁל כּוּתִים וְאֵין עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן בְּטָהֳרָה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ אֲבוֹתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ. אֲמַר אִית אַנְתְּ לְנַפְשָׁךְ מֻתָּר, תֵּן לִי וַאֲנִי לוֹקֵחַ לָךְ, אָמַר וְאַנְתְּ אִם מָרָא דְּנַפְשָׁךְ אַתְּ אַל תִּטְעֹם יָתֵיהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲנָא מָרֵי דְנַפְשִׁי אֲנָא, הֱוֵי וָמֶלֶךְ, וּמְלֹךְ עַל יִצְרְךָ. דָּבָר אַחֵר, יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, מַהוּ וָמֶלֶךְ, וְאַל לַמֹּלֶךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, כא): וּמִזַרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ, דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וָמֶלֶךְ, הַמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. (משלי כד, כא): עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב, עִם אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים יֵשׁ אֱלוֹהַּ שֵׁנִי, אַל תִּתְעָרָב. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן (זכריה יג, ח): וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ. הַפִּיּוֹת שֶׁאוֹמְרִים שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן יִכָּרְתוּ וְיִגְוָעוּ, וּמִי עָתִיד לִהְיוֹת קַיָּם (זכריה יג, ח): וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ שָׁלִישִׁין, שֶׁהֵם מְשֻׁלָּשִׁין, כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, שֶׁהֵן מִשְּׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהֵן מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁלשׁ קְדֻשּׁוֹת (ישעיה ו, ג): קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, אָמַר רַב אַחָא כָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שְׁלֹמֹה כְּשֶׁאָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, אָמַר לוֹ דָּבָר שֶׁל קֹדֶשׁ שֶׁמָּא הָיִיתָ אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן וְעִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב, מִיָּד חָזַר וּפֵרַשׁ אֶת הַדָּבָר (קהלת ד, ח): יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ. אֵין לוֹ לֹא אָח וְלֹא בֵּן אֶלָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.