תנחומא בובר
ויקרבו ימי ישראל למות וגו' (בראשית מז כט), זש"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו (כי צל) [כצל] ימינו עלי ארץ ואין מקוה (דה"א כט טו), ולא כצלו של כותל. ולא כצלו של אילן, אלא כצלו של עוף, שנאמר (ימינו) [ימיו] כצל עובר (תהלים קמד ד). ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין שעתידין למות, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי (בראשית טו ב), יצחק אמר בטרם אמות (שם כז ד), יעקב אמר ושכבתי עם אבותי (שם מז ל), אימתי בשעה שנטה למות, ויקרבו ימי ישראל למות.
מדרש תנחומא
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לִי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, יָפֶה. וְאִם לָאו, נַפְשִׁי יוֹצֵאת מִמֶּנִּי מִיָּד. אָמַר לוֹ: כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבְעָה לִי. וַיִּשָּׁבַע לוֹ. וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל לַשְּׁכִינָה שֶׁעוֹמֶדֶת עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין הַמָּוֶת מַנִּיחַ לָאָדָם שֶׁיִּשְׂמַח. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא, וּבִלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיה כה, ח). וְכֵיוָן שֶׁיְּבֻלַּע הַמָּוֶת, וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה (ישעיה סה, יט).
תנחומא בובר
ושכבתי עם אבותי וגו' (בראשית מז ל). למה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל, אמר ר' חנניה אמר ר' יהושע בן לוי דברים בגו, אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז ט), אמרו רבותינו שני דברים בשם ר' חלבו למה אבות מחבבין ארץ ישראל לקבורה, שמתי ארץ ישראל חיים תחלה לימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. ור' חמא ב"ר חנינא אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו, מנין שנאמר ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר (ירמיה כ ז). אמר ר' סימון אם כן הפסיקו הצדיקים שבחוצה לארץ נקברין, אלא מה הקב"ה עשה (מחזר) [מחרר] לפניהם את הארץ, ועש אותן כנודות הללו והם מתגלגלין ובאין, עד שמגיעין אל ארץ ישראל, וכיון שמגיעין לארץ ישראל נותן בהם רוח חיים, והן עומדין מנין, שנאמר (הנני) [הנה אני] פותח את קברותיכם וגו' (יחזקאל לז יב), ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם (שם שם יד). אמר ריש לקיש מקרא מלא הוא כיון שמגיעין לארץ ישראל, הקב"ה נותן בהם נשמה, שנאמר נותן נשמה לעם עליה (ישעיה מב ה).