מדרש על בראשית 5:29: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, עֲשָׂרָה רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד, וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וְאֶחָד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם. אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, כט): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרַרָה ה'. וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, א): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר. וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי דָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם, דִּכְתִיב (עמוס ח, יא): וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל עִקַּר אַוְותֶנְטִיָּיה שֶׁלָּהֶם הָיָה רָאוּי לָבוֹא בִּימֵי שָׁאוּל וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא בִּימֵי דָוִד, וְעַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה וְלֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, גִּלְגְלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ אֵצֶל דָּוִד, שֶׁהוּא גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, מַתְלָא אָמַר שִׁילָה חֲטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְּמָא, כָּךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּבְנֵי אָדָם שְׁפוּפִין אֶלָּא בִּבְנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, לְזַגָּג שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת דְּיוֹטְרִיטוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְאַחַר כָּךְ תּוֹלֶה קֻפָּתוֹ. כָּךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּבְנֵי אָדָם שְׁפוּפִין אֶלָּא בִּבְנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוָה קָרֵי עֲלֵיהוֹן (ישעיה מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ שְׁנַיִם בָּאוּ בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ. רָעָב שֶׁהָיָה בִּימֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁל בַּצֹרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדַת שָׁנָה לָא עָבְדַת, אֲבָל רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁל מְהוּמָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאוֹת הָיוּ וְנַעֲשׂוּ אַרְבָּעִים וְאַחַת, וְהָא תָּנֵי לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם לְקוּחוֹת בְּשֶׁקֶל, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח, אֲבָל מוֹצֵא לִקַּח אֲפִלּוּ סְאָה בְּשֶׁקֶל לֹא יֵצֵא יִשְׂרָאֵל חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָא תַנְיָא בִּשְׁעַת הַדֶּבֶר בִּשְׁעַת מִלְחָמָה כְּנֹס הָרֶגֶל, וּבִשְׁעַת רְעָבוֹן פַּזֵּר הָרֶגֶל, לָמָּה נֶעֱנַשׁ אֱלִימֶלֶךְ, עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, לְבוּלְיָטִין שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְדִינָה, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה סְבוּרִין עָלָיו וְאוֹמְרִים שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי בַּצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְסַפֵּק אֶת הַמְּדִינָה עֶשֶׂר שָׁנִים מָזוֹן, כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁנַת בַּצֹּרֶת יָצְתָה לָהּ שִׁפְחָתוֹ מְעַיְּלַת בְּסִידְקִי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה אוֹמְרִים, זֶהוּ שֶׁהָיִינוּ בְּטוּחִים עָלָיו שֶׁאִם תָּבוֹא בַּצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וַהֲרֵי שִׁפְחָתוֹ עוֹמֶדֶת בְּסִידְקִי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ. כָּךְ אֱלִימֶלֶךְ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה וּמִפַּרְנָסֵי הַדּוֹר, וּכְשֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רְעָבוֹן אָמַר עַכְשָׁיו כָּל יִשְׂרָאֵל מְסַבְּבִין פִּתְחִי, זֶה בְּקֻפָּתוֹ וְזֶה בְּקֻפָּתוֹ, עָמַד וּבָרַח לוֹ מִפְּנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.

בעל לקח טוב מבאר את התורה וחמש מגילות ע״פ מדרשי התלמוד והמדרשים הקדמונים. הוא השתמש גם בספרי הדרוש שקדמו לו אף שאינו מזכיר שם מחברם, ומביא את ספר יצירה בתחלת פ׳ בראשית, מדרש ילמדנו, היכלות דר׳ ישמעאל, מדרש אבכיר, יוסיפון העברי (עי' מנות הלוי קמ״ד לר״ש אלקבץ), ומזכיר את ר׳ אלעזר הקליד (תזריע ט״ז), ר' שבתי דונולו (בראשית א'), ר' מנחם בן סרוק, ר׳ משה הדרשן, בן אשר ובן נפתלי. הוא מפרש הכתוב על פי פשוטו ובדרך דרוש ורמז, ומשתדל לפרש המליצות הגשמיות בתנ"ך ובתלמוד בדרך משל. הרבה מאמרים שנכתבו בעיקרם בלשון ארמית מתרגם ללשון עברית, והמלות הזרות ביונית עתיקה או רומית משמיט בהעתקתו ומעמיד תחתיהן תרגומן בעברית או בלשון יונית המאוחרת המובנת בזמנו. בחלק המצות שבתורה הוא מוסיף על מדרש הכתובים מספר שאלתות לרב אחאי גאון אף שאינו מזכירו בשם, ולפעמים מבאר ההלכות לפי שקול דעתו. הוא מפרש דברים רבים ע״פ יסודי הדקדוק הניקוד והטעמים ומשפטיהם (בראשית ה׳ כ״ט).

פס'. ברוך אתה בבואך. שתהא ביאתך לעולם רגל טוב כענין שנאמר בנח (בראשית ה׳:כ״ט) זה ינחמנו ממעשנו. וכן בשלמה כתיב (דה״א כ״ב) שלמה שמו שלום יהיה בימיו. וכן בברכת צדיקים כתיב (בראשית ל) ויברך ה' אותך לרגלי. ואומר (שם לט) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. בעיר. במצות שבעיר שאתה עושה בביתך. וברוך אתה בשדה. על המצות שבשדה לקט ושכחה ופיאה. ברוך טנאך. אלו הביכורים. משארתך. זו חלה. ברוך אתה בעיר. זו ירושלים. ברוך אתה בשדה. זו ציון שנאמר (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש: