מדרש תנחומא
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבוּרַת הַמְּלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַחַנְטוּ אֹתוֹ. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה הֵיכָן אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. אֶלָּא בָּא וְעָמַד בֵּין הָאֲרוֹנוֹת, וְצָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, הַשְּׁכִינָה מְעַכֶּבֶת לְךָ, וְיִשְׂרָאֵל וְעַנְנֵי כָּבוֹד מְעַכְּבִין לָךְ. אִם אַתָּה מְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ, מוּטָב. וְאִם לָאו, אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. מִיָּד נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ וּנְטָלוֹ וְהָלַךְ. לְלַמֶּדְךָ, בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. יוֹסֵף קָבַר אֶת אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו (בראשית נ, ז). וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ. וּכְתִיב: וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים (בראשית נ, ט). וְזָכָה לָצֵאת מִן הַקֶּבֶר עַל יְדֵי מֹשֶׁה.
ספר הישר (מדרש)
ויהי בימים ההם, ויתייעצו בני עשו להמליך עליהם מלך בארץ אשר ירשו אותה. ויאמרו איש אל רעהו, לא כי מלך ימלוך עלינו בארצנו להיות תחת עצתו וללחום את מלחמותינו באויבינו ויעשו כן. וישבעו כל בני עשו לאמור אשר לא ימלוך עליהם מחל מאחיהם עד עולם, כי אם איש נוכרי אשר לא מאחיהם. כי מרה נפש כל בני עשו איש על בנו ואיש על אחיו ואיש על רעהו, מפני הרעה אשר עשו להם אחיהם בהילחמם את בני שעיר. על כן נשבעו בני עשו לאמור, מהיום ההוא והלאה לא ימליכו עליהם מאחיהם כי אם איש נוכרי עד היום הזה. ויהי שם איש אחד מאנשי אנגיאס מלך דנהבה, בלע בן בעור שמו. והאיש גיבור חיל מאוד ויפה תואר וטוב רואי וחכם בכל חכמה ובעל שכל ועצה, ואין איש מאנשי אנגיאס כמוהו. ויקחוהו כל בני עשו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם למלך, וישתחוו לו ויאמרו יחי המלך יחי המלך. ויפרשו השמלה ויתנו לו איש נזם זהב וכסף ואיש והעת ואיש צמיד ואיש קשיטה, ויעשירוהו מאוד בכסף ובזהב ושוהם ובדולח. ויעשו לו כיסא מלכות וישימו לו כתר מלכות בראשו ויבנו לו היכל וישב בו, ויהי על בני עשו למלך. ואנשי אנגיאס לקחו את שכר מלחמתם מאת בני עשו, וילכו וישובו אל אדוניהם דנהבה בעת ההיא. וימלוך בלע על בני עשו שלושים שנה, וישבו בני עשו בארץ תחת בני שעיר וישמידום וישבו תחתם לבטח עד היום הזה. ויהי בשנת שתיים ושלושים שנה לרדת ישראל מצרימה, היא שנת שבעים ואחת שנה לחיי יוסף. וימת פרעה מלך מצרים בשמה ההיא, וימלוך מגרון בנו תחתיו. ופרעה ציוה את יוסף לפני מותו להיות למגרון בנו לאב, ולהיות מגרון תחת יד יוסף ותחת עצתו. וישמעו כל מצרים לדבר הזה להיות יוסף עליהם, כי אהבו כל מצרים את יוסף כתמול שלשום. אך מגרון בן פרעה ישב על כיסא אביו, ויהי למלך תחת אביו בימים ההם. בן ארבעים ואחת שנה מגרון במלכו, וארבעים שנה מלך במצרים.
בראשית רבה
וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (בראשית נ, כה): שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִיָּד, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג, יט): אִתְּכֶם, כְּשֶׁתִּהְיוּ עוֹלִין. וּמִנַּיִן אַף עֲצָמוֹת שֶׁל שְׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִתְּכֶם. (בראשית נ, כו): וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, מִי חֲנָטוֹ, רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רוֹפְאִים חָנְטוּ אוֹתוֹ, וְרַבִּי פִּינְחָס אָמַר שְׁבָטִים חָנְטוּ אוֹתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם, וּמִי הֵן (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה.