מאור עינים
ואתה מחיה את כולם וצמצם כביכול עד מדרגות התחתונות והושם חלק אלו״ה ממעל תוך חשכת החומר כי כל עיקר כוונה היא שיתעלו מדרגות התחתונות למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך. והוא ענין ירידת יוסף למצרים מדרגות התחתונות מצר י״ם שעל ידי זה יתוסף תענוג כדכתיב ויתרון האור שיש יתרון תענוג כשהועלה מן החשך ולכך נקרא יוסף מלשון תוספות וזהו (בראשית מ״ב, א׳) וירא יעקב כי יש שבר לשון שבירה שהם נובלות חכמה של מעלה תורה מה שנפל ונשבר כל מה דנחיה מדרגיה יקרא שבירה במצרים במצר י״ם שראה שם נובלות התורה שנפלה שם שצריכה להתברר ולעלות. ואמר רדו שמה להעלות ונחית להביא אל חיות השרש ועצמי וזהו ענין וימת יוסף כי מה שירדה התורה עד סוף המדריגה נקרא מיתה דנחית מדרגיה קרי ביה וימת ויחנטו אותו שהתורה נקרא עץ החיים ובאילן אזלינן בתר חנטה ר״ל אף שירד לסוף המדריגה נחנט ויושם בארון כמאמרם ז״ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון אפילו הנובלת יש להם עליה להיות בארון כמו הלוחות שהיא התורה העצמית. ונחזור לענין כיון שבכל דבר הוא התורה המחיה הדבר ההוא אין להביט בכל דבר אל גשמיותה כי אם אל פנימית הדבר בסוד החכם עיניו בראשו ואמר בזוהר וכי באן עיני דבר נש אלא חכימא מסתכל מאן דקיימא על רישא ר״ל בכל דבר מביט אל ראשית הדבר ההוא מאין נשתלשלה ומי שרשה של הדבר ההוא:
אגרא דכלה
וישבע יוסף את בני ישראל לאמר (בראשית נ כה). "הלאמר הוא לדעת שיאמרו לבניהם דור אחר דור עד בא העת והפקודה. ובזה יובן דבלשון יוסף דהשביע אמר והעליתם את עצמותי מזה, ובפרשת בשלח (שמות יג יט) אמר כי השבע וכו' את עצמותי מזה אתכם, ובכאן לא זכר אתכם. אך פירוש "אתכם הוא עם עצמותיכם, שגם עצמות שאר השבטים עלו (פסיקתא דר"כ פי"א), ולהיות שיוסף מת קודם לאחיו, לא היה מחק המוסר שיאמר להם "אתכם בפירוש, דיורה דגם הם ימותו בכאן, אך אמר להם בדרך רמז בתיבת "לאמר, להורות דיצא לבניהם וממילא נשמע דהם ימותו בכאן, ואחר כך סיים פקד יפקוד אלקים אתכם, דמשמע שהם בעצמם יהיו בכלל הפקידה שיעלו עצמותם. וז"ש תיכף בפסוק (בראשית נ כו) וימת יוסף בן ק"י שנים וכו', דנשמע מזה דמת קודם לאחיו, על כן אמר דבריו ברמז:
אגרא דכלה
"ויישם בארון במצרים (בראשית נ כו). כבר ידעת מ"ש בזוהר הק' (ח"א רנ"א ע"א) כי אין מהראוי שיכנס בארון רק שומר הברית, והנה אמר בכאן הגם שהיה במצרים במקום הערוה והטומאה, עם כל זה שמר בריתו עד שזכה לכנס בארון הקודש, וכיון דמשמיענו מדרגות יוסף ששלט בבריתו על טומאת קליפת מצרים, שעל ידי זה היו מוכנים בני ישראל לגאולת עולם שלא ישתקעו בכוחות הטומאה, ז"ש (שמות א א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה איש וביתו באו, בראותם שכבר עשה יוסף הכנה לבל ישתקעו, אז מורא לא עלה על ראשם, ובאו כולם למצרים להשלים החוב בלי שום פחד. וירצה עוד וימת יוסף בן ק"י, וכו' שעד יום מותו היה נקרא שמו יוסף, הגם שפרעה קראו צפנת פענח (בראשית מא מה) הוא לא נתפתה בזה, רק יחוסו היה בשמו יוסף, ויישם בארון מצרים דרך מלכים שמרשימים את שמם על ארונם פה נטמן פלוני, והנה אמר שיוסף צוה לרשום ולהשים זה השם יוסף על ארונו, ולא שם צפנת פענח, כי זה השם היה לו לתפארת, הגם שהיה מפורסם במצרים בשם צפנת פענח, ובעקבותיו הלכו כל בני ישראל אלה שמות בני ישראל (שמות א ב) ראובן שמעון וכו' לא שינו את שמם, ראובן שמעון עאלו, ראובן שמעון נפקו: