מדרש על בראשית 7:8

פסחים (דף ג) אמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשעה שנאמר (דברים כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. רבינא אמר עשרה וא״ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר שש עשרה שנאמר (שמואל א כ כו) כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תנא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב. ואומר (איוב טו ה) ותבחר לשון ערומים ואומר (שם לג ג) ודעת שפתי ברור מללו. מאי ואומר. וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, ת״ש, ותבחר לשון ערומים. וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא, ת״ש, ודעת שפתי ברור מללו.

דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (שמואל-ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד. וכן הוא אומר וישב דוד. ולא כן אמר רב הונא בשם רבי ישמעאל אין ישיבה למעלה שנאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא. שאין להם קפיצת הרגל. שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. למעלה אין ישיבה ודוד יושב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה. ומהו וישב שסמך עצמו. ולמי היתה ישיבה הוי אומר לכהן גדול. שנאמר (שמואל-א א ט) ועלי הכהן יושב על הכסא. אם כן מהו וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. תמן תנינן עמוני ומואבי איסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד. (שמואל-ב ז יח) ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. מה הוא עד הלום. לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך. ואין הלום אלא מלך שנאמר (שמואל-א י כב) הבא עוד הלום איש. (שמואל-ב ז יט) ותקטן עוד זאת בעיניך כאינש דאמר לחבריה זעירא הדא באפך. (שם) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי. (שם) וזאת תורת האדם. זאת שכתבת בתורתך (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי. לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד. וזאת תורת האדם אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן. אלא תורת האדם. ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים. משובח שבנביאים זה משה. משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים. ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג. ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה שנאמר (שמואל-א כה כח) כי מלחמות ה' אדוני נלחם. משה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך. ודוד מלך על ישראל ויהודה. משה קרע להם את הים. ודוד קרע להם את הנהרות שנאמר (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח. ודוד בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי. משה בירך את ישראל באשריך. ודוד בירך באשרי. (משלי ח ח) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות. מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר' מנשיא אף כשבא לפתוח בסימני טהרה. (ויקרא יא ד) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה. (שם ז) ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד אף הקב"ה העיד עלי ואמר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. וכינה שמו לבוראו מה בוראו לא מוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כן. היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא לא הלך. כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה טו א) אם יעמוד משה ושמואל. אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה לוי וזה לוי. זה בנה מזבח וזה בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. זה מלך וזה מלך. וכן הוא אומר (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים. וכן תמצא בירמיה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. כיוצא בדבר דוד ושלמה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. רבי יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים:

ד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז׳:ח׳) "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה". רַב פָּפָּא אָמַר: תֵּשַׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ג:י״א) "כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה". רַבִינָא אָמַר: עֶשֶׂר, וָא"ו דְּטָהוֹר. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א כ׳:כ״ו) "כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, כִּי לֹא טָהוֹר". תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁהֲרֵי בְּזָב קְרָאוֹ: 'מֶרְכָּב', וּבְאִשָּׁה קְרָאוֹ: 'מוֹשָׁב', וְאוֹמֵר: (איוב ט״ו:ה׳) "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים", וְאוֹמֵר: (שם לג) "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי בִּדְאוֹרַיְתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנָן לָא, תָּא שְׁמַע: [וְאוֹמֵר]: "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים". וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי בִּדְרַבָּנָן, אֲבָל בְּמִילֵי דְּעָלְמָא לָא, תָּא שְׁמַע: [וְאוֹמֵר]: "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ". [וּבְאִשָּׁה לָא כְּתִיב בָּהּ: 'מֶרְכָּב'? וְהָכְּתִיב: (בראשית כ״ד:ס״א) "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים"? הָתָם, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דִּגְמַלִּים, אוֹרְחָא הִיא. וְהָכְּתִיב: (שמות ד׳:כ׳) "וַיִקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל הַחֲמוֹר"? הָתָם, מִשּׁוּם בָּנָיו, אוֹרְחָא הוּא. וְהָכְּתִיב: (שמואל א כ״ה:כ׳) "וְהִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר"?! הָתָם, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּלֵילְיָא, אוֹרְחָא הוּא. וְאִיבָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּלֵילְיָא לֵיכָּא, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד אִיכָּא. וְאִיבָּעִית אֵימָא: בִּיעֲתוּתָא דְּדָוִד נַמִּי לֵיכָּא, מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא דְּהַר אִיכָּא. וּבְאוֹרַיְתָא מִי לָא כְּתִיב 'טָמֵא'? אֶלָּא כָּל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, מִשְׁתָּעִי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, כָּל הֵיכָא דִּנְפִישִׁין מִילֵי, מִשְׁתָּעִי בְּלָשׁוֹן קְצָרָה, כִּדְאָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב, וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: "לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה". וְכָל הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד? וְהָא 'רוֹכֶבֶת' וְ'יוֹשֶׁבֶת' דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, וְקָאָמַר: "רוֹכֶבֶת"! רֹכֶבֶת כְּתִיב. הַנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי, דַּהֲווּ יַתְבֵי קַמֵּיהּ דְּרַב, חַד אָמַר: שְׁוִיתִינָן הַאי שְׁמַעְתָּא כְּ"דָבָר אַחֵר מְסַנְקָן", וְחַד אָמַר: שְׁוִיתִינָן הַאי שְׁמַעְתָּא כִּ"גְדִי מְסַנְקָן", וְלָא אִישְׁתָּעִי רַב, בַּהֲדֵי דְּהַאִיךְ]. הַנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי, דַּהֲווּ יַתְבֵי קַמֵּיהּ דְּהִלֵּל, וְחַד מִנַיְהוּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאַמְרֵי לָהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְחַד מִנַיְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר לְהוּ: "מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וּמוֹסְקִין בְּטֻמְאָה"? וְחַד אָמַר: "מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה"? אָמַר: מֻבְטָח אֲנִי בָּזֶה שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הַנְהוּ תְּלָתָא כַּהֲנֵי, חַד אָמַר [לְהוּ]: הִגִּיעַנִי כְּפוֹל, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כְּזַיִת, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כִּזְנַב הַלְּטָאָה. בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְהָתַּנְיָא: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה? לָא תֵּימָא: "שֶׁמֶץ פְּסוּל", אֶלָּא אֵימָא: "שַׁחַץ פְּסוּל". וְאִי בָּעִית אֵימָא: שַׁאנִי הָתָם, דְּאִיהוּ הוּא דְּאַרַע אַנַּפְשֵׁיהּ.