Chasidut על בראשית 7:8

והנה ענין דור אנוש נקרא רשע ומרד למרוד באלקי עולם, לתלות כבודו בזולתו ולתת כבודו לאחר על פניו, ואין החטא ההוא נצמח מחמת תאוה כלל, לכך הוא מכונה בשם רשע שהוא מורה על המרד. אבל ענין דור המבול הוא חטא, דהיינו חסרון ופחיתות מגונה מחמת תאוה, כי חטא מורה על חסרון כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז), דהיינו חסרון ופחיתות באיכות עצמות האדם כמו בעל תאוה רעה. ודור הפלגה שאמרו נעשה קרדומות ונעלה לרקיע ונבקענו ונלחמה אתו כמו שאמרו ז"ל במדרש (תנחומא נח סי' י"ח), נראה דר"ל שיבנה המגדל בחכמות הקסם בעתים ובשעות, להכריח כוכבי השמים וכסיליהם וכל כחות השמים וצבאי' להשפיע להם כל טוב בהכרח. וכן נעשה סמוכין שלא נתמוטט המובא במדרש (ב"ר ל"א א'), הוא גם כן על דרך זה דהיינו לעשות עזר בפעולתן למטה לכחות השמים שיתמידו לקיום ולא להפסד, והבן זה כי הוא פירוש אמיתי. וזה שאמרו וראשו בשמים (בראשית יא ד), ר"ל שראשו ועקרו בשמים באופן שישפיעו בו כל הכחות העליונות והבן, והיא ליצנות נפלא להכריח היוצר הבורא כל העולמות מאין ומאפס המוחלט ליש, למלא תאותם החומרית, כי הממאס בחומרית אינו מתאוה רק לרצון השי"ת, ולא ירצה לעשות תחבולות משונות לשנות רצונו ולהכחיש פמליא של מעלה ח"ו. והיינו דברי המדרש כי נח מתוך שלא הלך בעצת דור אנוש והכיר במעלת צורתו, ממילא לא עמד כלל בדרך דור המבול כי לא היה לו מבוא כלל לזה, וממילא דלא ישב במושב לצים זה דור הפלגה, כיון שלא נמשך אחר תאות החומרית, לא רצה לעשות תחבולות לנגד רצונו ית"ש כאשר בקשו לעשות אנשי דור הפלגה, וקראו ישיבה שבקשו לקבוע ישיבה לעד. והנה מבואר בחובת הלבבות שער עבודת אלקים שסיבת ההכרח להערת התורה, ולא די בהערה השכלית לעבוד ליוצר כל ברוך הוא וברוך שמו, הוא מצד משכן הנפש בזה העולם החומרי ושכיניו כולם נוטים אחר החומרית וההבל, ולא היה יכולת ביד השכל שהיא אור הנשמה, שהיא כגר מארץ נכריה בעולם הזה החומרי העכור והגס לעמוד כנגדם, על כן הוצרך לעזר בהערת התורה, עד כאן דבריו. ולכאורה יש לתמוה הלא ראינו שנח היה שלם בלא תורה, ואפילו בזמנו שהיו כל בני אדם משוקעים בהבל וחומרית והארץ נשחתה, ר"ל שעצמות העולם נתקלקל מאד, ולא היה כן אחר כך שוב בשום דור, אף על פי כן היה שלם ואף על פי שלא ידע מהתורה, אם כן יעלה ח"ו על הדעת לומר כי אין התורה מוכרחת. לזה אמר כי אם בתורת ה' חפצו, כי נתנו לו ז' מצות והיה לו גם כן הערת התורה, וגם שאר התורה הבין מעצמו בהשפעת שכלו, והיינו ובתורתו יהגה וגו', וכאמרם ז"ל (ב"ר כ"ו א') על הפסוק (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה, מכאן שלמד נח תורה, וכמו שמצינו באברהם (ב"ר ס"א א') שהיו שני כליותיו נובעין חכמה ודעת, ושאר דברי המדרש המה כפשוטן כנ"ל ביאור המדרש הנ"ל. והנה מצד אחד יש לנו מעלה יתרה על האבות הקדושים שאנחנו קבלנו את התורה הקדושה בפועל, ומצד אחר הם עדיפי שהתורה היתה נובעת מעצמותם, אבל לעתיד יהיה לנו גם כן מעלה זו, כי נאמר (ירמיה לא לב) נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, ר"ל שיתעצמו ישראל כל כך בעצמות התורה הקדושה, עד שיהיו ישראל והתורה לעצם, באופן שיהיו לבבות ישראל כמו לוחות הקדושים שני לוחות הברית שיוסר ממנו מסך המבדיל מכל וכל, ואז נאמר (ישעיה כה ט) הנה אלקינו זה, כי במוסף של שבת מסיים התשרק של תכנת שבת בתיבת אז, ועניתי ואמרתי על פי מה שראיתי כתוב בשם הקדוש האלקי מו"ה ישראל בעש"ט זצוק"ל, כי לכך נאמר בדרך תשרק, כי בחול הכל בלבושים על דרך משל הא' מתלבש בב', והב' בג', וכן כל האותיות עד ת'. ובשבת הוא דבקות העליון בלי הפסק, אומרים בתשרק דרך פשיטות הלבושים, עד כאן דבריו הקדושים. ונ"ל שלכך בסוף אחר הפשיטות הוי הדביקות העליון, וממש מראין באצבע הנה אלקינו זה, והיינו אז, ר"ת אלקינו זה, ובעולם הבא הוא יום שכלו שבת, לכך נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה במהרה בימינו אמן.

כג. עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, אֵין זֶה אֶלָּא עַל־יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן מַאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הָחַי הַמְגֻלְגָּל עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה חוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל וְאֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, אֲזַי כְּשֶׁעוֹמֵד עִם הָחַלִיף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי, הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת, וְיֵשׁ צַעַר לְהַנֶּפֶשׁ הַחַי, וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל מָר, כִּי אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל. וְאַדְּרַבָּא, הוּא מוֹרִיד אֶת הַנֶּפֶשׁ מִמַּעֲלָתָהּ וְאֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה, אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ. וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְמַעֲטָה הַפַּרְנָסָה, וּמְעַט הַפַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּטִרְחָא וִיגִיעָה גְּדוֹלָה. וְעַל־יְדֵי שׁוֹחֲטִים אֵלּוּ נִכְנָע הַנֶּפֶשׁ לְגַבֵּי הַגּוּף וְהַחֹמֶר, וּמִתְגַּבְּרִים תַּאֲווֹת הַגּוּף וְכוּ'. אֲבָל עַל־יְדֵי שׁוֹחֲטִים הֲגוּנִים מַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְנִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל הַגּוּף וְהַחֹמֶר, בְּחִינַת בְּהֵמָה וְסִכְלוּת וָחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת מִיתָה וְשִׁכְחָה וָדִין, בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת. וְנִתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְהַצּוּרָה בְּחִינַת אָדָם וְחָכְמָה וְאוֹר וְחַיִּים וְזִכָּרוֹן וָחֶסֶד, בְּחִינַת חָכְמַת הַתּוֹרָה. וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע גָּדוֹל כַּנַּ"ל: (לק"א סי' ל"ז אות ו')

מן הבהמה הטהורה ומן וכו' (בראשית ז ח). איני יודע מה מלמדנו הפסוק הזה, הוה ליה למימר בקיצור גם כל מיני הבהמות והעופות וכו'. גם תיבת מ"ן אינו מובן. והנראה להורות על מה שנמצא במדרשים (עיין ב"ר פל"א י"ג, ותנחומא נח סי' י"ב) שבאו בהמות וחיות רבבות עד אין מספר לכנוס לתבה, ולא בחר בהם השם רק מאותן שדבקו במינן, ולזה יאמר מ"ן, ר"ל שנבררו מכל הבאים שהיו אין מספר, נ"ל. וירצה עוד להשמיענו מפעלות תמים דעים, הגם דכבר היה המבול על הארץ במה שאמרו רז"ל (ב"ר פל"ב ו') שדחקום המים, ממילא בטבע היה שידחפו זה את זה לברוח על נפשם, לא כן עשו רק הלכו בהדרגה וחלקו כבוד זה לזה, בתחלה מין האדם, ואחר כך הבהמות הטהורות, ואחר כך הטמאות, ואחר כך העופות, ואחר כך הרמשים, כי נכנעו הכל לפני בוראם ולא הלכו בגאוה ובגודל לבם, והכיר כל אחד מעלת חבירו עליו, ברוך שחלק מחכמתו לבריותיו: