מדרש אגדה
ועשית את המזבח עצי שטים. וכל ענין המנורה והשלחן והמזבח והקרשים והאהל והיריעות וכל כלי המשכן מפני מה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך, אמר להם בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך, כי אין לפני לא אכילה ולא שתייה, ואיני צריך מאור, ועבדי יוכיחו כי השמש והירח מאירים לכל העולם, ואני משפיע עליהם מאורי, ואני אשגיח עליכם לטובה בזכות אבותיכם, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אין אנחנו מבקשים את האבות, כי אתה אבינו אברהם לא ידענו וישראל לא הכירנו, אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם, ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל, וכיון שיגדל צריך להשרות את אביו בבית נאה, להתקין לו שלחן ומנורה, אף אתם הייתם במצרים קטנים, שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע י"א א') הרחצתי אתכם במים, שנאמר וארחצך במים (יחזקאל י"ו ט'), האכלתי אתכם לחם ובשר, שנאמר בתת ה' לכם [בערב בשר לאכל ולחם בבוקר לשבוע] (שמות ט"ז ח'). השקיתי אתכם מים, שנאמר עלי באר ענו לה (במדבר כ"א י"ז), טענתי אתכם, שנאמר ואשא אתכם וגו' (שמות י"ט ד'), עכשיו שעמדתן על פרקיכן בנו לי בית, שנאמר ועשו לי מקדש (שם כ"ה ח'), ועשו מנורה, ועשו שלחן, ועשו מזבח מקטר קטרת:
פסיקתא דרב כהנא
[ב] אפריון עשה לו המלך שלמה (שה"ש ג:ט). אפריון, זה אהל מועד. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. א"ר יהודה בר אלעאי למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה, במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפיליון ואהא מדבר עמה בתוך פאפיליון. כך מתחלה, כי נער ישראל ואהבהו (הושע יא:א). במצרים ראו אותי, ועברתי בארץ מצרים (שמות יב:יב). בים ראו אותי, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד:לא). בסיני ראו אותי, פנים בפנים דבר י"י עמכם (דברים ה:ד). וכיון שקיבלו את התורה ונעשו לי לאומה שלימה אמר אין כבודן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסי', אלא עשו לי משכן ואהא מדבר מתוך משכן, הה"ד ובבא משה אל אהל מועד וגו' (במדבר ז:פט). מעצי הלבנון (שה"ש שם), עצי שטים עומדים (שמות כו:טו). עמודיו עשה כסף (שה"ש ג:י), ווי העמודים (שמות כז:י). רפידתו זהב (שה"ש שם), ואת הקרשים תצפה זהב (שמות כו:כט). מרכבו ארגמן (שה"ש שם), ועשית פרכת תכלת וארגמן (שמות כו:לא). תוכו רצוף אהבה (שה"ש שם), ר' יודן אומר זו זכות תורה וצדיקים. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אומ' זו שכינה. א"ר אחא בר כהנא כתי' ונועדתי לך שם (שמות כה:כב), ללמד שאפי' מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה. גוי אחד שאל את רבן גמליאל, אמ' ליה מפני מה נגלה הב"ה למשה בסנה, א"ל אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאינה אחת מה היית אומ', אלא שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה היה אוהל מועד דומה, למערה שהיא נתונה על שפת הים ועלה הים והציף המערה נתמלאת מן הים והים לא חסר. כך אוהל מועד נתמלא מזיו השכינה, לכך נאמר ויהי ביום כלת משה (במדבר ז:א).
דברים רבה
דָּבָר אַחֵר, שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה וְהָיָה אוֹהֵב אֶת הַקָּטָן יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וְהָיָה לוֹ פַּרְדֵס אֶחָד וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן אֲנִי אֶת הַפַּרְדֵּס הַזֶּה שֶׁאֲנִי אוֹהֲבוֹ מִכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, לִבְנִי הַקָּטָן שֶׁאֲנִי אוֹהֲבוֹ מִכָּל בָּנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי אֵינִי אוֹהֵב אֶלָּא אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ח): כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֲנִי מַה שֶּׁאָהַבְתִּי לָעָם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, הֱוֵי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, חַיֵּיכֶם בִּזְכוּת שֶׁאַתֶּם מְשַׁמְּרִים אֶת הַדִּין אֲנִי מִתְגַּבֵּהַּ, מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, טז): וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְעַל יְדֵי שֶׁאַתֶּם מַגְבִּיהִין אוֹתִי בַּדִּין אַף אֲנִי עוֹשֶׂה צְדָקָה וּמַשְׁרֶה קְדֻשָּׁתִי בֵּינֵיכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, טז): וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. וְאִם שְׁמַרְתֶּם אֶת שְׁנֵיהֶם, הַצְּדָקָה וְהַדִּין, מִיָּד אֲנִי גוֹאֵל אֶתְכֶם גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו, א): כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת.